לאהוב את מה שיש

לאהוב את הלא מושלם. לאהוב את עצמך. לעזאזל עם כל הביקורת העצמית הזאת,
האם לא הגיע הזמן לחיים מתוך אותנטיות ואהבה עצמית?

במהלך החיים שלנו אנחנו סופגים כל כך הרבה מסרים, חלקם גלויים וחלקם סמויים.
הזיכרונות והפרשנויות שלנו מייצרים דפוסי חשיבה והרגלים המנהלים את חיינו.
לא סתם אני מצטטת השכם והערב את קארל יונג שאמר:
”עד שלא תהפוך את תת המודע שלך – למודע, הוא ינהל את חייך ואתה תקרא לזה גורל“.

כל הנתונים שהצטברו ועדיין מצטברים בתת המודע שלנו, הם אלה המנהלים אותנו. הבעיה היא שלא תמיד יש לנו גישה אל תת המודע, כאשר שומר הסף שלו – המודע, עסוק בשמירה.כמי שמכורה לחקירת תת המודע, אני מגלה ומפתחת טכניקות שונות לעבודה איתו, בעיקר באמצעות תדרים ושינוי צריבות תודעתיות במוחנו.

הפעם, אני רוצה לשתף אתכם בכלי קצת שונה. דרך קלילה ומגניבה לחדור אל נבכי תת המודע.
מסרים סאבלימנלים הם מסרים סמויים העוקפים את ההתנגדויות המודעות, ומוטמעים ישירות בתת המודע.
חשוב להבין שגם כאשר עלינו על האמונה/דפוס שעוצר אותנו, במרבית המקרים, גם אם ננסה לשנות אותו במודע, תת המודע יתקשה לוותר על הדפוס. הוא עקשן ושמרן, תת המודע שלנו, ומאד אוהב הרגלים ישנים. לעיתים תת המודע אף חש שהוא “מגן עלינו”, זאת הסיבה שהוא שומר על האמונה הפרימיטיבית (כמו "כל אהבה מסתיימת בבגידה" "כל הגברים השווים תפוסים" ועוד כהנה וכהנה). אפילו שעל פניו אנחנו חפצים ומוכנים לשינוי (מתים כבר לזוגיות בריאה).

בכלל תת המודע שונא דברים חדשים. אם הוא רגיל לעבוד קשה בשביל להרוויח קצת, יהיה מאד קשה להסביר לו שכסף לא צריך להגיע במאמץ.  במקרה הטוב הוא פשוט “יתעלם” ובמקרה הרע, ייצר התנגדות של ממש לאמירה. ישנן ישנן סיבות שונות שיכולות לייצר התנגדות לסוגסטיות (השאות, אמירות).

אז איך בכל זאת ניתן לגרום לו לשתף אתנו פעולה?

למזלנו נולדנו בעידן הנכון. קימות, בתקופתנו, כל כך הרבה טכניקות ושיטות תרפיה המתמחות בעבודה עם תת המודע, שיטות שונות היודעות לעשות “מניפולציה” על המח לצורך הטמעה ישירה בתת המודע.

אנחנו, ב"מרחב מודעות", בית להתפתחות תודעתית, מפתחים וחוקרים כלים שונים. היום, תודות לאשה שאיתי, אני מגשימה חלום ישן ומשחקת עם עוד דרך מגניבה וקלה לתכנות של תת המודע, באמצעות “מדיטציות סאבלימנליות” = העברת מסרים סמויים.

שלושה חוקים בסיסים לעבודה עם תת המודע

כתבתי רבות בעניין תת המודע (רוב הבלוג שלי “חזון ודעה קדומה” מתייחס וחוקר את הענין. מוזמנים להציץ) אסכם ואתמצת כאן את עיקרי הדברים:

1. חוק ההתנגדות
כל אמונה או רעיון המושרשים בתת המודע נשארים שם עד שיוחלפו באמונה אחרת. מטבע הדברים, ככל שהאמונה “ותיקה” יותר כך החלפתה תלווה בהתנגדות גדולה יותר, זאת מכיוון שברגע שרעיון טבוע בנו במשך זמן רב, הוא הופך להיות חלק מרצף המחשבה האוטומטית שלנו. כך נולדים דפוסי התנהגות.
אם כך, כיצד ניתן לרכך את התנגדות תת-המודע, כאשר אנו רוצים לשתול בו אמונה חדשה הבאה בסתירה מוחלטת לזו הקיימת?

אני קוראת לזה “מליון דולר בשלבים” –  כדי שאמונה מסוימת תהפוך לחלק מאתנו ותאפשר לנו את המציאות הרצויה יש להטמיעה בשלבים. באופן שתת המודע שלנו לא יתנגד, אלא יקבל ויהפוך זאת לחלק אינטגראלי ממנו, מהתת מודע שלנו. ..

2. חוק המשיכה
חוק נוסף וידוע הוא ש”דומה מושך דומה”. כל מחשבה – היא תדר. עם כל מחשבה אנחנו מייצרים “תדר” אנרגטי ומושכים עוד מממנו. על כן מומלץ להיזהר שלא לעסוק במחשבות על הדברים שאני “לא רוצה” – שכן אנרגטית אני מושכת אלי את הדבר עצמו. היקום לא מכיר מילות קישור כמו “לא” או “די”. מבחינת התדר, העיסוק עצמו הוא זו שמושך את הדבר למרחב. מחשבה מתורגמת לרגש המייצר תדר. תדר מושך תדר דומה לו. לכן ברגע שאנחנו שולחים תדר חיובי – נקבל עוד ממנו. אך לצערנו כן הדבר גם לגבי תדר שלילי… מה שאני חושב ומרגיש – זה בהתאמה, מה שיקרה.

3. חוק הזמן
תת המודע לא מבין זמנים. מבחינתו תמיד זה “עכשיו”.  לכן משחק בזמנים הוא חלק מהותי מהעניין, כשאני מסתכלת במראה (בהווה) אני רואה את המטרה הסופית והרצויה (בעתיד) כאילו והיא מתרחשת ממש עכשיו, ברגעים אלה. אני למעשה “עובדת” על המערכת ומבטיחה לעצמי את התוצאה הרצויה.  חשוב לשים לב שכל פעולת אוטוסוגסטיה מתחילה כאן ועכשיו.

מהם מסרים סאבלימינלים וכיצד הם מסייעים?

משמעות המינוח מגיע מלטינית, ופירושו: “מתחת לסף הכניסה” (הכוונה כמובן לסף הכניסה של התודעה). לשם בדיוק המסרים חודרים.

יש להבין כי המסרים הסמויים מתלבשים על תדרים שאינם נתפסים על ידי המוח המודע אך נקלטים היטב על ידי תת המודע. המסרים מוקלטים ומתורגמים  לדציבלים מאד נמוכים

וכך הם מועברים ישירות לתת המודע, מבלי לעבור את המסננת של המודע (החלק הרציונאלי והספקן שבנו).

מסרים תת-הכרתיים הם למעשה סוגסטיות (השאות) משודרות מתחת לתדר שאנשים יכולים לשמוע, אך תת המודע קולט אותן, ועם הזמן, מאמץ אותן כאמת מוחלטת.

בדרך זו, אנחנו נהנים מנטרול של המודע הביקורתי, המתעקש להיצמד למציאות שהוא מכיר, ולהיכנס ישירות לתת המודע, לשתול בו את המציאות הרצויה.

היו בטוחים שברגע שהוא מקבל מידע מסוים כאמת – הוא ייצר וימשוך אותו בקלות מרבית. אנחנו רק צריכים לשכנע אותו, את שאר העבודה הוא כבר יעשה, במלוא כוחותיו.