החלטה הייתה אחת המעצבות המוערכות במערכת. ולא בכדי. היה לה כשרון לעצב כל דבר כמעט, מגדול ועד קטן, והיא הייתה עושה קסמים. ממש ככה.
האמת שבהכשרה שלה, היא בכלל הייתה מהנדסת חומרים, אבל די מהר אחרי שקיבלה את התעודה שלה, היא מיתגה את עצמה כמעצבת חומרים. זה היה הרבה יותר מגניב. וחוץ מזה, ככה היא החליטה וכשהחלטה הייתה לוקחת החלטה, זהו. זה היה מספיק.
את כל היצירות שלה היא הייתה מתחילה מהמעבדה, שם הייתה מבצעת ניסויים. היא הייתה לוקחת כל מיני חומרים, שלא כולם חשבו שיכולים בכלל להתערבב, בטח שלא להוציא מוצר, ומחברת ביניהם, אזניות על אזניה וחיוך גדול על שפתיה. היא הייתה מאוהבת בעבודה שלה.
הניסויים האלה היו גורמים לא פעם לפיצוצים, שאף אחד לא פספס במערכת וכשנשמעו כולם היו מחייכים לעצמם ותוהים מה החלטה מבשלת עכשיו. כולם היו מחכים לתערוכות שלה, שהיו מרגשות ומלאות עניין, שלא פעם הסעירו את המערכת כולה בעצמתן. לא היה אחד במערכת שלא ציפה לתערוכות הללו, במיוחד כאלה שהחלטה הייתה מאריכה בהכנתן, אותן היא הייתה נוהגת לכנות "משמעותיות" כשהיא מצקצקת בלשונה ומבקשת עוד כוסית קאווה.
התערוכות של החלטה היו תמיד מלאות גלאם, נוטפות שיק, מלאות תרבות ויופי וכולם היו משבחים אותה, כמה היא טובה, וכמה עמוקה וכמה משמעותית.
חוץ מאחד, מבקר האומנות הגדול מכולם, שנוא נפשה, שהצליח לערער אותה פעם אחר פעם. המבקר הגדול ספק.
******
ספק היה אחד מהמבקרים המוכרים במערכת, ועל אף שהיו בה לא מעט כאלה, הוא נחשב לגדול מכולם. במערכת היו עוד מבקרים, אך עם השנים הם פשוט נעלמו, וכך הבמה כולה נשארה לאדון, שאיכשהו תמיד היה נשאר.
"אף אחד לא ידע מה סוד הקסם שלו, היו דיבורים שיש לו 9 נשמות וגם שהיה נעלם לתקופה מהסצינה תמיד, אבל, תמיד איכשהו היה חוזר. כל פעם בלוק אחר, שהסביר את דבר ההיעלמות הממושכת שלו, החלפת טוטאל לוק כזה הצריכה עבודה יסודית. "הוא עוד יקבור את כולנו", היו מסננים במערכת, אבל יחד עם זאת גמעו את הביקורת שלו בצמא, כאילו לא שתו שבועיים.
החלטה, גם שהיא לא תמיד הראתה את זה, הייתה משקשקת מפניו, כי ידעה שכבר למחרת התערוכה שלה תופיע הביקורת שלו במערכתון, היומון הנקרא ביותר של המערכת. ותמיד הוא היה קוטל אותה. טורף אותה כאחרון הכרישים.
******
התערוכה הגדולה הבאה של החלטה, או ליתר דיוק ה"משמעותית", כמו שכבר הבנתם, הייתה אמורה לעלות ממש בקרוב והציפייה, מנהלת השיווק שלה, כבר הייתה על סף איבוד טוטאלי של עצמה. כמות השעות שהיא עבדה בתקופה האחרונה הייתה כמו כמות האדרנלין במערכת לפני דייט.
כולם במערכת ציפו ליום הגדול, כי ידעו כמה זמן החלטה עמלה על התערוכה האחרונה שלה במעבדה. הפיצוצים שהדהדו בכל רחבי המערכת, מאחורי הדלתיים הסגורות של המעבדה של החלטה, גרמו לסקרנות לעבוד שעות נוספות. מה הולך להיות שם? ומה יגיד על התערוכה הזאת הוד ביקרותיתיו הספק? ההתרגשות עשתה סלטות באוויר.
ביום הגדול הגיעו כולם לתערוכה, לבושים במיטב המחלצות, רעננים ומצפים, בעיקר.
החלטה הסתובבה בין כולם, חיוך גדול על פניה, התנשקה עם כולם. גם אם באותם רגעים עלה בתוכה החשש מהספק, דבר בהתנהלות שלה לא גילה אותו.
התערוכה הייתה יוצאת מגדר הרגיל. קריאות וואו ובראבו נזרקו לאוויר והערב היה מושלם.
******
למחרת בבוקר כולם מיהרו לחפש את הביקורת של הספק, וגם החלטה – אף שהייתה טרוטת עיניים אחרי לילה ארוך, מתיש אך ממלא בהשראה, התעוררה מוקדם וחיפשה את תגובתו, למרות שבתוך תוכה היא הייתה שקטה למדי. שקטה כמו רק מי שיודע אחרת.
איש לא ידע כי באותה שעה ישב הספק, אפו הנשרי נפוח ואדום, לאחר שסיים עוד חבילת טישיו, שביעית במספר, וניגב את ברז הדמעות שדלף מעיניו. האלרגיה המפתיעה הזאת, שלא בעונה, תקפה אותו, והוא לא מסוגל היה להראות את פרצופו הנפוח, המעוות משהו, בציבור.
איש גם לא זכר באותם רגעים, כי המעצבת הדגולה ומלאת שיק החלטה היא קודם כל מהנדסת חומרים ואת המחקר האחרון שלה היא בדיוק עשתה על חומרים אלרגניים לספקות. זה אמנם לקח לה זמן להגיע לאיזון הנכון, ולא מעט פיצוצים, אך החומרים החדשים שהשתמשה בהם מסתבר שעשו יופי של עבודה: היא הוסיפה כמה טיפות נחישות, רבע בקבוק התמדה וחצי גלון אומץ – שהוא גרם להכי הרבה פיצוצים, עד שמצאה את הנוסחה המאוזנת ביותר.
איש לא ידע כיצד הגיעו אותם חומרים, מהם רקחה החלטה את התערוכה הגדולה שלה אל הספק הגדול, אך השמועות קשרו בין בית הקפה הקבוע אותו נהג לפקוד ובין מנת פסטה מיוחדת במינה, עתירת פחמימות, שהוגשה לשולחנו ערב לפני התערוכה. יותר מזה, אף אחד לא יכול היה לספר.
החלטה חייכה לעצמה חיוך ממזרי. ככה זה שאת מעצבת כל כך מוכשרת, שיכולה לעצב הכל, אבל קודם כל, את מהנדסת חומרים.
