במשך שנים חלם שפע להיות קוסם. הוא חלם לעמוד על במות ושהקסמים שלו יסעירו את הקהל, ילהיטו את הלבבות, ידליקו ניצוצות. הוא חלם לקסום קסמים שכמותם טרם נראו, אבל כל חייו, בערך, הוא היה רק שוליה. החלום להיות קוסם גדול היה גדול כל כך, שאולי הדבר היחיד שהיה גדול ממנו היה רק המינוס שלו בבנק.
"ככה זה אמנים" הייתה שבה ואומרת לו קורבנות, שותפתו לדירה במשך שנים, בכל פעם כשהיו יושבים במטבח ושפע היה מבקש ממנה לבחור קלף מהחפיסה ללא הצלחה. "אתם צריכים לסבול, להתחכך טוב טוב בחיים, להיפצע בשביל האמנות שלכם", הייתה נאנחת ומסדרת את כל הקלפים שלו, אחד אחרי השני, במגדל. "אין כסף בחלומות שפע, לפחות בלהיות שוליה יש".
שפע היה מהנהן בנימוס, בולע את הכשלון ואת דבריה. החיים לימדו אותו שהיא צודקת. מגדל הקלפים שסידרה תמיד היה עומד יציב.
*********
שפע היה מקפיד לפקוד את כל מופעי הקסמים הגדולים שהגיעו לעיר. הוא הכיר את כולם והיה מביט בהם בעיניים כלות. יש שיאמרו שדווקא הקסם שהיה קורה אז, עת היה מחליף שפע את צבעיו מירוק של קנאה לאפור של ייאוש, היה קסם מרשים למדי, אך שפע כלל לא הבחין בו. הוא היה מהופנט.
במשך כל המופע היה מדמיין את עצמו, כיצד הוא, שפע הקטן, עומד על הבמה הגדולה הזאת וקוסם קסמים שכמותם טרם נראו. הוא ממש יכול היה לראות את השלט מאחוריו: "המופע של שפע הגדול!" – ולפעמים היה מפנק את עצמו בעוד שני סימני קריאה לפחות.
*********
כשהתקשרו אליו מההפקה של מופע הקסמים הגדול ביותר שעמד להגיע לעיר וביקשו לשכור את שירותיו כשוליה, הוא לא ידע את נפשו.
באינסטינקט כמעט סירב וכבר התכוון לנתק את הטלפון. למה הוא צריך את כל הבלגן הזה, ועוד להתלבש יפה ולצאת מהחדר, אבל משהו בתוכו נדלק, כמו אמר לו שאת ההזדמנות הזאת הוא לא הולך להפסיד בעד שום הון שבעולם.
המופע היה הצלחה כבירה.
הודיה, הקוסמת הגדולה בתבל, הייתה שונה כל כך משאר הקוסמים שיצא לו להכיר. היא קסמה קסמים שטרם נראו, אותם פגש רק בראשו. שפע היה מהופנט. במשך כל הערב לא הפסיק לבהות בה, גם כשירד המסך וההופעה נגמרה.
כשסיים לקפל את כל הציוד, התיישב על אחד הארגזים, חיכה בשקט לקבל את שכרו.
"אף פעם אל תחכה", חייכה אליו הודיה שפשוט הופיעה פתאום לידו, בוירטואוזיות מדהימה.
שפע היה נבוך לרגע, נשימתו נעתקה מהסלב שזה עתה התיישבה לצידו.
"תבין, אם תרצה להצית את הלבבות כולם, תהיה חייב להשפיע, להיות הגרסה הכי גדולה של של עצמך, שפע, וזה לא יקרה בחדר שלך", היא חייכה אליו.
שפע גמגם. "אה, מממ, גררר, איך את יודעת…?"
"קוסמת", היא קרצה אליו.
הודיה כבר התכוונה לעזוב, אך לפתע סבה על עקביה.
"אתה פשוט צריך ללמוד את החוקים, אף אחד לא לימד אותך אף פעם איך קוסמים קסמים", היא היישירה מבט לתוך עיניו. הוא לא יודע למה אבל משהו במבט שלה מילא את עיניו בדמעות. הוא לא תיאר לעצמו שיש בכלל חוקים, לא היה לו מושג.
*********
במשך כל אותו הלילה הם ישבו על ארגז הקסמים שלה ולמדו שיעורים בקוסמות. הודיה לימדה אותו את כל החוקים כולם ושפע נדהם לגלות שיש כל כך הרבה דברים שהוא לא ידע, שיש כל כך הרבה דרכים שלא הכיר. פתאום זה נראה לו כמו מדע מדויק, ולא עוד ניסיונות כושלים להוציא ארנב מכובע.
הוא סיפר להודיה על כל החלומות שלו, שלפעמים מרגישים הרבה יותר גדולים ממנו, על הפחדים, החששות, ואפילו חזר באזניה על המשפטים של קורבנות, ששנים נשמעו לו הגיוניים ופתאום, עכשיו, כבר לא כל כך. הוא סיפר לה על הפחד להיעלם, או להעלים – שכל קוסם חייב לדעת לעשות, אבל הוא פחד מהקסם הזה פחד מוות. שלא לדבר על הקסם המתקדם של לשנות צורה. זה הבעית אותו. הוא סיפר על הפחד שיעביר את כל שנותיו כשוליה, בחדר קטן בדירת שותפים.
הודיה הקשיבה לו בקשב רב. היא לא קטעה אותו כמו שקורבנות הייתה קוטעת אותו, חסרת סבלנות.
כל אותו לילה הודיה לא הפסיקה לדבר- היא לימדה אותו על ההסכמה, והבחירה, וניפצה בשרביט הקסם שלה את כל הפחדים, כמו גם את כל המשפטים של קורבנות, שנחרטו בו עם השנים.
היא שטחה בפניו את תורת היש של הקסם, שזה המקום שכל הקוסמים נופלים בו, "כי הקסמים הגדולים באמת, שפע גדול שכמוך, הם אלה שנוצרים יש מיש, ולא יש מאין".
כשהגיע הבוקר לקחה הודיה את שרביט הקסם שלה וציירה לו באמצעותו את התמונה ששנים ראה רק בתוך ראשו.
לראשונה, הוא ראה את עצמו גדול על הבמה, ולא רק בתוכו.
שפע התבונן היטב. הוא נראה אותו דבר. רק אולי מלא סיפוק יותר, או אולי מלא יותר, או אולי רק יותר. מגדל הקלפים של קורבנות קרס.
"ככל שתתמקד יותר ויותר ביש, כך תראה שהקסם גדול יותר, אמיתי יותר, מופלא יותר", היא הבטיחה לו.
ואז, בלי להתכוון שפע עשה את הקסם הראשון בחייו.
באותם רגעים, בהם הוא ממש ראה את עצמו על הבמה, שמע את מחיאות הכפיים הסוערות, את קריאות ההתפעלות, את הברק בעיניים, הרגיש את הלמות הלבבות, הוא הפך בן רגע, בקסם! את העתיד הגדול להווה יפהפה, מתוק ומיוחד במיוחד.
