קרני השמש שנכנסו מהחלון נפלו היישר על ארגז התחפושות.
המערכת ישבה במטבח, רדיד דק על כתפיה. אדי תה קינמון עלו מהכוס לפניה ופיזרו ניחוח משכר.
החלון היה פתוח ומשב אוויר רענן, טרי, נכנס דרכו. זמן רב מדי חשה את קרני השמש דרך מעטה הזכוכית ואילו עתה יכולה הייתה לחוש ממש את מגען על עורה. זה היה מאד נעים. ובעיקר, הזכיר לה, בתקופה שגם כך הייתה כר פורה להעלאת זכרונות.
זאת הייתה תקופה הזאת בשנה בה הייתה פותחת את ארגז התחפושות שלה,
ארגז עתיק, עתיר קמטים, שרוב השנה עמד סגור בפינת החדר. לוחות העץ העתיקים שלו הסגירו את גילו.
היו לא מעט תקופות בהן הוא עלה כל גדותיו מרוב חלקי תחפושות, שוונצים של פיאה, חצי משקף, אף תפוח, היא בקושי הצליחה לסגור אותו.
צבעוני ומגוון היה אך גם עמוס ומבולגן.
עתה פתחה את הארגז והתבוננה בשלל התחפושות שהיו בו. כל אחת מהן הזכירה לה תקופה אחרת, כל אחת מהן הייתה החיים עצמם.
הינה הקדושה המעונה! המערכת צדה באצבעותיה את התחפושת שבמשך שנים הייתה אהובה עליה ושלפה אותה מהארגז. היא כמעט התפוררה בין ידיה. היו תקופות שאפשר היה להתבלבל ולחשוב שהיא הייתה מדים ממש, מרוב שלבשה אותה. זאת הייתה תחפושת מעולה, והמערכת למדה להתאים לה הבעת פנים שהשתלבה איתה בול והפכה אותה לשוס ממש.
היא המשיכה לפשפש בארגז ולפתע נתקלה בתחפושת הדרמה שלה, שהייתה חתיכת להיט רציני בזמנו. הו! איזו תחפושת זאת הייתה! אי אפשר היה להתעלם ממנה! היא הייתה סוערת! וגדולה! ודרמטית! והיה לה שובל ארוך כזה, שהשאיר אחריה חתיכת רושם, גם שלא פעם היו דורכים עליו או שהיא עצמה כמעט הייתה נופלת כשהיה מתבלבל תחת רגליה. ככל שהייתה מסעירה ודרמטית יותר כך הייתה מסבכת ומסתבכת יותר. כמה פעמים כמעט קיפחה את נפשה בגללה.
היא המשיכה לחטט והנה תחפושת המושלמת! שהייתה הכי מושלמת עד שיום אחד התנפצה עליה לרסיסים, והנה התחפושת של המסכנה, שנראתה בלויה ועתיקה מהיום הראשון שרכשה אותה והתחפושת הקטנה, שתמיד הייתה קטנה עליה אבל איכשהו היא התעקשה להידחס לתוכה בכל פעם מחדש.
לצידן היו גם הכובע המטורף של האומץ, משקפי הערך המדליקים שלה, הפיאה המצחיקה שתמיד העלתה חיוך גם אצל כאלה שחיוכים ממש לא היו כוס התה שלהם וגם השרביט העדין והמסוגנן שלה, שכשהייתה מניפה אותו היה מפזר אבקת קסמים לכל עבר.
היא התבוננה על כל התחפושות וחלקי האביזרים האלה, ונאנחה בהשלמה. היא חיבקה את כולם, הייתה לה פינה חמה עבור כל אחת ואחת מהן. היא החליטה שבמקום לזרוק אותן היא פשוט תסדר אותם, מסודר מסודר בארגז.
ברגע שלכל אחת מהן יהיה מקום מסודר בארגז, הן לא יתערבבו זו בזו, הן לא יגלשו אל מחוץ לארגז ויעשו לה בלגן במטבח ובעין. היא חיבקה את כולם בידיה, כולן היו היא, כולן הביאו את עד היום, היא שאפה מהן עוד שאיפה עמוקה, סגרה בעדינות את הארגז ולקחה לגימה מנחמת מהתה שלה, שעדיין עמד חמים על השולחן.
