השבוע קוראים בבתי הכנסת את שתי הפרשות האחרונות של ספר ויקרא.
פרשת בהר ופרשת בחקתי
הנה לפניכם פרשנויות על כל אחת מהפרשות:

פרשת בהר ויקרא כה-כו

״וכי ימוך אחיך״…..

שלוש פעמים מופיע הפסוק ״וכי ימוך אחיך״ ימוך מלשון נמוך
בתנ״ך הכותב בצמצום כה רב, צריך לתת את הדעת כאשר משפט חוזר על עצמו מספר פעמים.
כיון שאז יש לו חשיבות עליונה.
בפרשה שלפנינו מדובר על אחריות חברתית.
על ערבות זה לזו.
על עזרה אחד לשני בעת מצוקה וצרה.
החזרה על פסוק זה מדגישה עד כמה הדבר הכרחי וחשוב לקיום חיים תקינים לאדם,
הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.
אדם אשר נופל נפילה כלכלית, מאבד את רכושו.
את עבודתו, אחד מיקיריו.
מאבד משהו שמונע ממנו להמשיך לחיות חיים תקינים.
תפקיד החברה להיות לו לעזר בכדי שימשיך להתנהל בחיים.
תפקיד החברה לעזור לו להתרומם אל מקום בו יוכל לנהל את חייו בכבוד.

בימים אלה בהם כל כך הרבה עסקים סובלים ממשבר כלכלי.
אנשים אשר בנו את ביתם, את פרנסתם בשתי ידים, נאלצים לסגור ולראות את העסקים שלהם יורדים לטמיון.
לרבים מהם אין אפשרות כלכלית לשרוד את המשבר הזה.
בימים כתקנם, נהגנו אישי ואני לשבת מידי פעם במסעדה בשם "מונא".
מסעדה מקסימה בלב ירושלים הנמצאת בבנין של בית ספר "בצלאל" הידוע. עם קסם של אווירה, עם הסטוריה של המקום, עם אוכל נהדר, עם צוות מלצרים מקצועי ואדיב .
נהגנו להביא לשם גם אורחים מחו"ל שביקרו בישראל.
את המסעדה הקימו שלושה בחורים צעירים, שהשקיעו את כספם וזמנם במינוף המקום והצליחו יפה מאד.
חשנו גאווה גדולה במסעדה הזו.
באחד מימי הקורונה קיבל אישי אביאל שיחת טלפון מאחד מבעלי המסעדה שהתקשר לשתף במצוקה הכלכלית אליה נקלעו. שיתף במאמצים שהם עושים בכדי להציל את המסעדה. סיפר שהם פונים לקהל הרחב לגיוס המונים, מתוך תקווה שכאשר המשבר יחלוף הם יוכלו להחזיר את המסעדה לימיה הטובים ולהשיב להמון התומך על התמיכה.
הוא שאל אם נסכים לתמוך בהם.
המשבר הכלכלי תפס את כולנו את כל האזרחים, מי יותר ומי פחות.
אך אנחנו ידענו שהמשבר הזה גם אם משפיע עלינו, זה לא ברמה של סגירת עסק והפסדים של כל מה שבנינו בחיינו.
אצלם במסעדה השאלה הזו הייתה תלויה באוויר "להיות או לחדול".
נרתמנו לעזרם, ותרמנו, ואף גייסנו אחרים לטובת הענין.
המקום הנמוך אליו הם הגיעו, היה קריאה עבורנו לא להתעלם, לראות את המצוקה, ולעזור להם לא ליפול.

הסיפור על "וכי ימוך אחיך"…
מלמד אותנו שהחיים שלנו עלי אדמות תלויים זה בזה.
כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
כולנו קשורים זה בזו.
כולנו חלק מהמארג השלם.
כולנו חלק מהאחדות המקודשת.
אם אחד מאיתנו נופל, ההתעלמות ממנו תזיק לנו לא פחות מאשר לו.
ההתעלמות ממנו תפר את האיזון אשר קיים באחדות.
ההתעלמות תעזור לכאב ולחולי לתפוס מקום בחיינו ובעולמנו.

פסוקים אלו באים להזכיר לנו שכולנו ללא יוצא מן הכלל זמניים כאן עלי אדמות.
שכל מה שיש לנו והשגנו, שכל מה שאנחנו מרגישים בזכותו שאנחנו ראויים.
בין אם זו חוכמה, כסף, מעמד, או כל הישג אחר שבזכותו אנחנו מגדירים את עצמנו.
באה הפרשה ומזכירה לנו שהוא לא באמת שלנו.
הכל, כולל הכל שייך למשהו גדול ונשגב מאיתנו.
שייך לאותה נשגבות אשר מחברת בין כולנו.

לפיכך כאשר אנחנו קוראים שלוש פעמים וכי ימוך אחיך,
ולאחר מכן אנחנו קוראים כיצד עלינו להתנהג
אנחנו צריכים להבין שזהו תמרור עצור !
תמרור המורה לנו לעצור לרגע את המרוץ האישי שלנו,
להביט סביבנו ולשים לרגע את ההשגים שלנו בצד.
ומתוך ענווה אמיתית להגיש עזרה לאחינו.

פסוקים אלו מזכירים לנו שאמנם הגענו להשגים בזכות עבודה עמל התמדה השקעה חוכמה……
אך גם אז בשיא הזה כאשר אנחנו מצויים על ״פסגת העולם״,
אסור לנו לשכוח
״מנין באנו״
ואסור לנו לשכוח
שאין האחד שווה יותר מן האחר.
כולנו בעיניים גבוהות שווים
כולנו ראויים וכולנו זמניים.
ועל כולנו לזכור תמיד
״לאן אנחנו הולכים״.

*******

פרשת השבוע בחקתי ויקרא כו-כז

"אם בחוקותיי תלכו….".

ואז בשביל להשלים את התמונה מגיעה פרשת בחקתי הפותחת בהליכה.
המילה ללכת מכוונת להליכה ממקום למקום, כמו בתהליך של שינוי ושל התפתחות.
התוצאה של הליכה כזו מביאה אותנו לתחושה של אלוהים חיים.
אלוהים חי בתוכנו.
כאשר אנחנו לא מחזיקים דברים בכח, אלא חיים בסוג של הרפייה ושחרור
ומוכנים ללכת לקראת דברים חדשים, ומוכנים לפגוש הזדמנויות.
אזיי אז אלוהים ייתהלך איתנו.
תהיה נוכחות מלאה.
ההליכה, התנועה, השינוי, החיפוש ייגרמו לנו לחוש שמחה.
נוכל לחיות בהגשמה.
המילה "תלכו" בפרשה מעידה עד כמה התנועה בחיים שלנו חשובה.
ותנועה משמעותה שמחה, משמעותה ברכה.
תנועה משמעותה "גן עדן זה כאן"!
ואם לא?
"ואם לא תשמעו לי…".
אחת הקללות שיש היא "ואכלתם ולא תשבעו…".
לא משנה כמה שפע יהיה לנו, כמה עושר נשיג,
אנחנו נרגיש כמו בור ללא תחתית.
נאכל ונאכל ולא נשבע.
אם לא נקשיב למצוות ולא נלך אחרי הלב ,
נאחז במה שיש מפחד שלא ייחסר.
נפחד להתגמש, להשתנות.
נישאר מקובעים, נרגיש שאין לנו דבר.
זה יימנע מאיתנו תנועה שתביא איתה שמחה וברכה.
ואז נרגיש
"שהגהינום זה כאן"!
הברכה והקללה שניהם תלויים בנו.
גן עדן או גהינום שניהם נמצאים באותו המקום.
כפי שכבר נכתב בשיר: "לאחד זה גן עדן לאחר גהינום"
הברכה והקללה שניהם מצויים תמיד בכל רגע ובכל מצב.
תפקידנו הוא לבחור איפה אנחנו רוצים להיות.
איזו תגלית נפלאה, כמה טוב לדעת שהכל זה ענין של בחירות!
ואת זה, את הזכות לבחור, אף אחד, אף פעם, ובשום מקום לא יוכל לקחת מאיתנו!
זכות הבחירה היא נצחית!
הללויה!
תם ונשלם ספר ויקרא.
בשבוע הבא נמשיך את מסענו במדבר.

שבת של שלום
ענת.