פרשה קריטית בתולדות מסעו של העם במדבר בדרכו אל ארץ כנען.
מרים האהובה, זו שדאגה לשמחה לשירה ולהעלאת המורל בקרב העם,
מתה.
העם קובר אותה במדבר מתאבל ומיד לאחר מכן ממשיך בדרכו.
החיים חשובים יותר.
אבל רגע אחרי מותה ייבשו המים.
ייבש מה שמייצג את החיים.
והעם משתולל מזעם.
אותם תלונות אותם קיטורים אותם האשמות אל משה חוזרות על עצמן שוב ושוב.
למה הבאת אותנו לכאן למדבר היבש הזה למות בו?
למה באמת?
שאלת השאלות בכל במסע הזה.
משה ואהרון בייאושם פונים לאלוהים.
מתחננים לפניו
ואלוהים עונה.
דברו אל הסלע וייצאו ממנו מים חיים.
איך מוציאים מים מסלע?
איך מוצאים חיים במקום קשה ויבש?
עושים את זה מתוך המקום החזק והנוקשה אותו צריך לרכך.
ואת זה עושים בעזרת דיבור!!!
בעזרת הדיבור ייצאו מהסלע הנוקשה מי מעין צלולים מרעננים ומרווים.
אך משה אינו איש של דיבורים.
זוהי תלונתו העיקרית מרגע הכתרתו למנהיג.
"לא איש דברים אנוכי"!
משה הוא איש שיודע לאחוז במטה ודרכו לחולל ניסים ושינויים.
ובדיוק כך הוא פועל גם כאן.
בעזרת המטה, בכאב ובחוזק יגיעו מים.
אך אלו יהיו מים כואבים, מים מרים, מי מריבה.
כי מהו המטה?
המטה הוא הכלי שבעזרתו מכים, הוא מכאיב, הוא פוצע.
בעזרת המטה הולקתה מצרים בעשר מכות.
לפיכך שימו לב,
פרשה זו מדברת על החיים ועל המוות, (או על המתים).
החיים מיוצגים כאן עלי ידי המים.
בעזרת המילים אל הסלע ובעזרת האמונה ישובו החיים ישובו המים.
ואילו המטה מייצג כאן את הכאב את המריבה ואת המוות.
האם נדרשות לנו מכות בחיינו בכדי להביא לשינוי כלשהו?
או שאולי בזכות המילים הרכות המרגיעות,
בעזרת חמלה עצמית וחמלה לעולם
אפשר יהיה להפיק מים מתוקים,מרעננים, מרווים.
על פי הפרשה ברור ומובן שזוהי כוונתו של אלוהים
להפיק מים מתוקים ומרווים, ליצור חיים טובים ושלווים
להימנע ממכות ומכאבים
על ידי הדיבור, על ידי המילים.
ועל ידי אמונה חזקה מאד שזה אפשרי.
בעזרת המילים ברא אלוהים את העולם כולו
וברא אותו טוב מאד.
המילים הינם הכלי החזק ביותר שקיים בנו
ולפיכך אלוהים אינו מתפשר כאן.
הוא מודיע לאהרן ולמשה שגם הם כמו כל דור המדבר לא ייכנסו אל ארץ הבחירה.
גם הם כמו כולם ימותו במדבר.
האם זה הגיוני?
האין זה קשה מידי?
אין הגיון במוות.
ואין הסבר שיניח את דעתנו.
וכמו שכבר נתקלנו לא אחת
לפעמים פשוט אין תשובה.
משה ואהרן מקבלים את גזר דינם ללא כל וויכוח.
ואכן בפרשה זו אנחנו נפרדים גם מאהרן.
מרים ואהרן שתי דמויות מפתח ביציאת מצרים ובלכתו במדבר
מתות.
אהרן עולה אל הר ההר ומעביר את תפקידו לבנו
ונשאר על ההר ומת .
העם מתאבל עליו 30 ימים
וממשיך במסע.
החיים חזקים יותר!
גילוי נאות,
לא אחת אני חושבת על העונש הקשה הזה שקיבלו אהרן ומשה
ויש לי רגשות מעורבים בעניין.
אחד מהרגשות זוהי התחושה שאולי נעשתה להם טובה שלא נכנסו לארץ ישראל.
הרי כולנו יודעים שאת הארץ לא קבלו על מגש של כסף.
והאם משה ואהרן ומרים בגילם המופלג היו צריכים עוד מלחמות?
שבת שלום.
ענת.
