השבוע קוראים שתי פרשות יחד את פרשת ניצבים ואת פרשת וילך.
אך מכיון ששתיהן פרשות מרגשות , אני אכתוב על כל אחת בנפרד.
היום "ניצבים",
ובשבוע הבא – ראש השנה "וילך".
פרשת ניצבים, זוהי הפרשה הקצרה ביותר בתורה.
אך גם אחת המרשימות.
דבריו האחרונים של משה לעם.
רגע לפני שהוא עולה להר.
רגע לפני שהוא נפרד מהעם.
משה יודע מה עומד לקרות ולפיכך בכל ספר דברים אנו שומעים אותו מזהיר את העם,
מה יקרה אם לא יילך אחרי אלוהים.
זה יגיע עד לגלות, עד למקום קשה ובודד.
העם יחפש אלילים אחרים, יבגוד בעצמו ובאלוהיו
עד אשר האלילים יכזיבו אותו והעם יחפש דרך חזרה.
ואיך שבים הביתה?
בפרשה זו ניתן דגש רב בדרך השיבה.
פרשה זו מביאה את הפסוקים המרשימים ביותר והעמוקים ביותר ,
הפסוקים שכל מי שמחפש תשובות, או מחפש לחיות את חייו במודעות
יימצא בפסוקים אלה נחמה העצמה והשראה אמיתיים.
א כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לֹא–נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה–לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, ונַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא–מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר–לָנוּ אֶל–עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי–קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.
כי קרוב אלינו הדבר מאד, בפינו ובלבבנו לעשותו.
תורת החיים שלנו, הדרך בה נחיה חיים מלאי משמעות, ניגע בייעוד, ונגשים את השליחות.
חיים כאלה אינם נמצאים מעבר להשג ידינו, הם אינם בשמים או מעבר לים.
חיים כאלה הם פה. בינינו, בארץ החיים, הם קרובים אלינו עד מאד.
כל שצריך זה להקשיב, להביט פנימה ואז הדרך תהיה ברורה.
ואיך עושים את זה?
בעזרת הפה והלב.
בעזרת הרגש והדיבור נמצא את הדרך להתעלות.
נמצא את דרך ההתקרבות שלנו לעצמנו, לחלקים בתוכנו.
נמצא את דרך ההתקרבות שלנו לאנשים אחרים.
נפתח את הלב לדברים שקורים בחיינו,
נפתח את הפה ונבחר את המילים היוצאות ממנו.
נשמור על טוהר המילה.
בין אם ביננו לבין עצמינו,
בין אם ביננו לבין האחר (והרי זה היינו הך).
נבחר איזו תפילה לשאת אל יהוה אלוהינו.
נברא חיבור בין הלב לפה, בין הפה ללב.
מעשינו אלה כדרך חיים, הם שיקרבו אותנו לאלוהינו, ייקרבו אותנו אל עצמינו.
יהפכו להיות מצוות חיינו.
והפרשה ממשיכה:
הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת–הַשָּׁמַיִם וְאֶת–הָאָרֶץ—הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ
הנה מגיעה זכות הבחירה.
האחריות האישית למצבנו.
עפ"י מה שנבחר, כך יראו חיינו.
אנו יכולים לבחור לראות את הקושי, המצוקה, הכאב ואי הוודאות בחיים,
ואז לחיות חיים רעים, מקוללים.
או , אנחנו יכולים לעלות מעלה, לעשות שינוי חוזה תודעתי , לשנות סעיף אחד כה מהותי
שיעזור לנו
לבחור לראות את הטוב, למצוא את הברכה בחיינו,
ולחיות חיים מלאים.
חיים של תשוקה, יצירה, עשייה משמחת,
נתינה מלאה.
חיים של אהבה.
משה רבנו, האיש הגדול והנפלא הזה.
האיש שהחל להנהיג בגיל 80!!!
אומר את זה שוב
האיש שהחל להנהיג בגיל 80!
(חישבו כמה זמן ואיזו דרך עבר בשביל להיות מוכן).
האיש שחי את חייו בהשראת אלוהים.
האיש שפתח את פיו ואת ליבו ודאג לחיבור בינהם.
האיש שחי את ייעודו
והגשים את שליחותו.
גדול נביאי ישראל וכל הזמנים!
איש נכבד זה מוסר לנו את צוואתו, רגע לפני מותו.
"ובחרת בחיים למען תחיה, אתה וזרעך".
ובחרנו בחיים
החיים כל כך יפים.
גמר חתימת חוזה תודעתי טובה.
אהבת אמת
ענת.
