התהליך האישי שלי

בוקר ה12 בנובמבר 2018, לא יכול היה להעיד על הדרמה שעומדת להתחולל ממש בעוד זמן לא רב. השעה שעת בוקר מוקדמת כשאני מגיעה למשרד, מתכוננת לקפה של הבוקר וחברה טובה מתקשרת ומספרת שראתה את אמא שלי בוכה בבית חולים. השיחה הזו הפעילה שרשרת שיחות ואיתם רגעים של חוסר ודאות, מתח וחרדה ובסופם הבשורה המצמררת שאחי הקטן עומר נהרג בזמן בילוי עם יחידת השוטרים בה שירת, כשהוא רק בן 29.

עד אותו היום אפשר לומר שחייתי בתוך מסגרות. הן נתנו לי תחושת ביטחון ויציבות והאמת שלא הכרתי או חיפשתי משהו אחר. גדלתי בבית שסיפק את כל צרכיי החומריים וחונכתי בו לערכים של כבוד, דייקנות, עבודה רבה והסתפקות במועט. לימדו אותי לפעול לפי חוקים וכללים מבלי לשאול שאלות, ללכת בשביל שנטווה עבורי ולנצל כל רגע לעשיה ויצרנות. ותמיד בתוך אלו נחשבתי ל"מרדנית" ו"ספקנית".

הימים חלפו במהירות, ויישמתי הלכה למעשה את מרבית מה שלמדתי. שלטתי בחיי, גידלתי לבד את שתי בנותיי המדהימות, צברתי תארים אקדמאים, הגעתי לתפקידים בכירים בהיי-טק, טיילתי בעולם ודילגתי בין הגדרות חברתיות, מסמנת וי בכל משבצת.

אבל עם כל אותן הצלחות חיצוניות, החיים שלי התנהלו מתוך מאבק ודרמה. מערכות היחסים הזוגיות שלי שחזרו דפוסים מעכבים וכך גם מערכות היחסים שלי עם בנותיי ומשפחתי. הייתי עצובה וריקה והבנתי שקיים אצלי "באג" במערכת שחרף כל מאמציי, לא הצלחתי לזהות או להסיר אותו. והחיים המשיכו להם באותה שיגרה. לא טוב ; לא רע.

אותו הבוקר של נובמבר 2018 ניפץ את אשליית הבטחון והיציבות שחייתי בתוכם והקריס את כל מערכת ההפעלה שלי. "שאט דאון" מוחלט. מה שהיה כ"כ ברור ומובן הפך ברור הרבה פחות. הכלים ההתפתחותיים שאספתי בדרך לא נתנו מענה לקושי שחייתי בתוכו. וכך מצאתי את עצמי בארוע לצאת מהמטריקס נחשפת למה שעוד לא הבנתי אז, אבל היה המפתח לקוד המקור שלי, למהות הפנימית שעד אז מעולם לא הסכמתי לראות.

ועם כל אותה התנגדות שחוויתי אל מול האמירה של פריידי על הבמה בארוע לצאת מהמטריקס- "את יוצרת את המציאות שלך, גם את המוות סביבך" סמוך כל כך למוות של אחי,  משהו בתוכי לא הרפה, להפך. ברגע אחד ראיתי את כל המאבק בחיים שלי, את הקושי, הלבדות הלא ראויה  ובפעם הראשונה הסכמתי לפרוץ את המסגרת ולהתמסר לתהליך שונה ואחר מכל מה שהכרתי או האמנתי בו בעבר.

לשנה ראשונה – מרחב הכ"ח נירשמת בהחלטה אינסטיקטיבית שלא לומר אימפולסיבית. משהו משך אותי וזהו. לא שינתה העובדה שעבדתי במשרה מלאה בהייטק והסיכוי לקחת 3 שעות חופש באמצע היום ללימודים היתה בגדר פנטזיה, ולא שינתה גם העובדה שחשבון הבנק לא איפשר הוצאה כלכלית שכזו. אבל האמנתי ואכן החוטים שלי התממשו כולם!

בשנה שניה – מרחב מנהיגות התמודדתי לעומק עם הקושי לשחרר שליטה והפחד להראות את הפגיעות שבתוכי, גם לקרובים לי ביותר. ההתנגדות בתוכי הלכה והעמיקה יחד עם חוסר היכולת להאחז עוד בדפוס השליטה, עד שכבר לא היתה אפשרות אחרת עבורי מלבד להרפות ולהסכים לראות אותי מבפנים. באמת.

פגשתי את הקורבנית והשתלטנית, את הלא ראויה והקטנה, את חסרת האונים, המושתקת והקבצנית ועוד רבות ממני. למדתי לראות מה מתוך אותם "באגים" שהסתננו לתוך קוד המקור שלי , יצרו מציאות מצומצמת מלאת קושי ומאבק. ובאמצעות הכלים שקיבלתי במרחב וחיזקתי את האמונה בעצמי, את החיבור אליי ומכאן באותנטיות לעולם כולו.

הקורונה הגיעה ואיתה הבחירה לעצור את ה"מירוץ לגירסא ". עזבתי את עולם ההי-טק לאחר 25 שנה והקמתי עסק עצמאי בתחום האדמיניסטרציה. מצאתי את עצמי פועלת בתחום לא מוכר לי והתמודדתי עם ספקות פנימיים ושאלות לגבי המשך הדרך. עם הגמשת המסגרות שחייתי בתוכן, בחרתי למצוא מה היעוד שלי בחיים. לא זה שהגדירו עבורי.

ההפתעות לא אחרו להגיע ומיד לאחר הקמת העסק, הצטרף "מרחב מודעות" לשורת לקוחותיי. זכיתי להקים את מערך השירות במרחב, לייצר עיטוף וחיבור לתלמידי המרחב, בעידן של ריחוק וניתוק חברתי ולתת מענה בשירות "קו למרחב". תוך כדי ההליכה בדרך, נגלה לי הדבר הזה שאני עושה טוב ומקבלת כ"כ הרבה סיפוק ממנו, אותו דבר שאני יכולה לעשות כל היום וזה מרגיש "משחק"; היעוד שלי. ומכאן, בתמיכתה המלאה של הרוח, סיימתי את קורס המטפלים בשיטת המטאיזם. מה שהתחיל כתפקיד שלי בעולם החומר, הפך לחיבור שלי לעולם הרוח.

חלק ב': מה בין מטאיזם ותוכנת קוד פתוח?

"התקדמות היא בלתי אפשרית ללא שינוי, ומי שלא יכול לשנות את דעתו לא יכול לשנות שום דבר" ג'ורג' ברנרד שואו

קיים דימיון רב בין המטאיזם ואידאולוגיית פיתוח בקוד פתוח בדרך שבה הן רואות ומתייחסות להתפתחות וקידמה.

העולם בו אנו חיים נתון בעיצומה של אחת המהפכות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האנושית- "המהפכה הדיגיטלית". האינטרנט והסלולר משמשים כיום כפלטפורמות לפיתוח והפצת טכנולוגיות מתקדמות נוספות אשר רובן ככולן מבוססות קוד.

הקוד מכיל סדרת פקודות המגדירות את אופני הפעולה של התוכנה באיספור תרחישי פעילות,  כפי שאלה נכתבו על ידי המתכנתים. סדרת פקודות זו נקראת קוד מקור והיא מגדירה למחשב כיצד לפעול בהינתן מגוון התסריטים האפשריים והסביבות האפשריות. קוד מקור של תוכנת מחשב יכול להיות מסווג כ"פתוח" או "סגור".

עד אמצע שנות ה-80, נהוג היה להשתמש בתוכנות הפועולות בקוד סגור. כלומר, למשתמש במערכת אין שום גישה לקוד המקור, ומכאן ליכולת לעשות שינוי כלשהו באופן הפעולה. כך ליצרן התוכנה היתה שליטה מלאה על תפקוד המערכת ועל ההכנסות ממנה, דבר שצמצם מאוד את יכולת ההתפתחות של התוכנה או התאמתה לצרכים המשתנים.

בשנת 1985 הקים ריצ'רד מת'יו סטולמן את המוסד לתוכנה חופשית (FSF) ופרסם את המנשר של GNU, מתוך מטרה להחזיר את תחושת שיתוף־הפעולה אשר שלטה בקהילת המחשוב בימים עברו ולאפשר למתכנתים רבים לחבור יחד לפיתוח תוכנה משותפת ללא ניהול ריכוזי. על מנת להפוך את החזון לממשי, החלו לפתח סביבות פיתוח התומכות בקוד פתוח.

קוד פתוח משמש בעולם התוכנה לציון תוכנה שקוד המקור שלה נגיש (זמין לצפייה) וכן חופשי לשימוש, לעריכת שינויים ולהפצה מחודשת לכל. שיטת פיתוח כזו מאפשרת לכל מי שחפץ בכך לקחת חלק בפיתוח התוכנה ולתרום לשיפורה

כשם שדוגלת אידאולוגיית הקוד הפתוח בכך שלכל אחד יש זכות לקבל את קוד המקור ולשנותו, ובכך לתרום להתפתחות הטכנולוגית ולהתאים את התוכנה לצרכי משתמשיה, כך מאמין המטאיזם בזכותו הבסיסית של כל אדם להכיר את מח הזוחלים שלו, את כל חלקי הצל הקיימים בתוכו ולפעול לשינויים במטרה לחיות חיים שהם גן עדן.

על מנת שתוכנה תוגדר "תוכנה חופשית בקוד פתוח" עליה לכלול ארבע חירויות ההולמות במדויק את תפישת המטאיזם:

• החופש להריץ את התוכנה, לכל מטרה שהיא (חירות 0) . כשם שקיימת זכות לכל אדם להפעיל את התוכנה לכל מטרה, כך זכותו של האדם המודע לפעול למימוש יעודו והגשמתו ככל שיראה לרוחו ועל פי צו נשמתו.
• החופש ללמוד איך תוכנה עובדת, ולשנות אותה לצרכיהם (חירות 1). (גישה לקוד המקור היא תנאי מקדים לכך). גם המטאיזם מאמין בחופש של האדם המודע ללמוד את עצמו, על כל חלקיו ולשנותם במטרה לייצר לעצמו חיים שהם גן עדן.
•    החופש להפיץ עותקים בהפצה-חוזרת כדי שיוכלו למשל לעזור לשכנים שלהם (חירות 2). עוצמתו של המטאיזם בהבנה שכולנו אחד והידע שאנחנו רוכשים, כמו גם ההתפתחות שלנו עשויה לתרום לאחר.
•  החופש לשפר את התוכנה, ולשחרר את השיפורים שלהם לציבור, כך שכל הקהילה תרויח (חירות 3). גישה לקוד-המקור היא תנאי מקדים לכך. כאמור מאמין המטאיזם בזכות שלנו להעביר את הידע שצברנו הלאה לטובת הקהילה כולה והמארג.

 הן המטאיזם והן אידיאולוגיית הקוד הפתוח מבינות את חשיבותו והשפעתו של קוד המקור על כל המערכות סביבנו, הן הטכנולוגיות והן האנושיות. שתי התפישות רואות את העוצמה בהכרת התהליכים הפנימיים והיכולת לפעול לתיקון אותן תקלות במערכת.

כשם שמתכנתים מבצעים בדיקות מערכת לאיתור "באגים" העשויים לשבש את פעילותה התקינה של המערכת, כך מאמין המטאיזם בזכותו של האדם המודע לחקור את סביבתו ואת אותם חלקים בתוכו שיצרו אותה, לקבל לידיו את קוד המקור שלו, לחבור עם אחרים וטובים לדרך במטרה לממש את עצמו ולהיטיב עם המארג.

יכול להיות שאנחנו בעצם שורת קוד מורכבת מאוד התלויה בכל אחת ממערכותיה ומשפיעה עליה בהלימה?יכול להיות שהאמנו ש"החיים הם גורל? או בעצם קוד סגור?

באות שתי הגישות ואומרות, הכל פתוח ונתון לשינוי. הכח בידיים שלנו לתכנת את החיים שלנו ואת שורת קוד המקור שאנחנו. אז מה אתם מחכים?

צאו וכיתבו את הקוד שלכם- הוא פתוח. 

רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!