התהליך האישי שלי ואיך זה התחיל?
לפני כ 4-5 שנים בהיותי במספרה פתחתי ירחון בדיוק על כתבה בו הכותבת מספרת על חייה ומספרת על מפנה שחל בחייה אחרי שהייתה אצל מישהי בשם פריידי מרגלית. זהו . למחרת הייתי רשומה ל"לצאת מהמטריקס". לא הייתה לי התלבטות . באופן כללי רציתי לעשות "משהו" בקשר לחיי .
מרגע שהבנתי את הרעיונות שבבסיס השיטה ,זה הרגיש לי "אמת" . מאוד אהבתי את הרעיון של "גן עדן זה כאן" וזה התנוסס על צווארי ,על דלת ביתי , בסטטוס בווטס אפ שלי ובעיקר בתודעה שלי . גן עדן זה כאן . מה שעוד אהבתי מאוד כאדם שה – middle name שלו "פרקטיות "זה את הרעיון שאין כלום בחוץ והכל ניתן לתיקון על ידי. אני לא אוהבת את התחושה שאין מה לעשות. אני מאוד אוהבת לדעת שאין "סופיות" יש אפשרות לתקן ולסדר ומי שקלקל הוא שיתקן. מה שלא לקחתי בחשבון שזו עבודה מתמשכת אבל שכרה בצידה.
לכאורה על פני השטח הכל היה בסדר גמור אצלי. כלפי חוץ אפילו מצוין. בריאות ,פרנסה, הגשמה ,כסף ,ילדים ,בן זוג ,הורים. אבל תחושה של חוסר שקט תמידי . הכל היה בסדר אבל כלום לא היה ממש בסדר .לא היה מדויק. אני הייתי בסוג של הישרדות תפקודית. חיילת . הייתי מאוד תפעולית ופחות נוכחת. שוב ,לכאורה לא חייתי בסגפנות, אבל זה לכאורה .ברמה החיצונית. ברמה הפנימית היתה סיזיפיות ,הישרדות, עם עניינים שונים הקשורים בילדים , תוך כדי הצורך להתפרנס ולפרנס את כל המערך , לקוחות כמובן וכל מיני בעיות שצצו לאורך הדרך .
הזוגיות הייתה לכאורה "בסדר" אבל לא באמת זוגיות ,אלא יותר כמו שני שותפים , הבית היה גדול ולכאורה יפה, אבל לא הייתה בו תחושת בית ,כל אחד היה ספון בחדרו ,העבודה הייתה בסדר וההכנסות בסדר אבל זה לא היה מדויק ברמת ההגשמה, הילדים חמודים ובריאים אבל לכל אחד היה איזה עניין משלו ,היו לי נכסים לא מעטים אך חלקם הגדול לא היה מושכר או לא הסתיימה בנייתם וזה הפך לסעיף של הוצאה במקום הכנסה ,ובמקום שזה יוסיף לי כסף הייתי צריכה ללהטט עם התשלומים ולהיות מוטרדת בלי סוף ,הבית שרכשתי נתקע שנים ארוכות בלי להסתיים.. לא היה לי שקט בתוכי.
מרגע שכף רגלי דרכה באירוע הראשון "לצאת מהמטריקס" ידעתי שאני במקום הנכון מבחינתי. לא הייתה לי שום התלבטות כשיצאתי מההרצאה נרשמתי למה שהוצע לי כהמשך ל" למשוך בחוטים " וכמובן בעקבות זה "מרחב הכח" , "מנהיגות" ,"חדר כושר"," מטפלים" כמובן .כל מה שהוצע נרשמתי כי זה היה נכון מבחינתי וגם מאוד מאפיין את הצד ה"עשייתי" שלי ואני רציתי שינוי. לא חיכיתי בין קורס לקורס . אני ידעתי שאני כאן כי מבחינתי זו הדרך.
במהלך מרחב הכ"ח לאט לאט מתוך קושי עדין להשתחרר, להרגיש, לדעת שהכל יהיה בסדר והכל כאן לטובתי הגבוהה ,אט אט החל תהליך של שחרור ההחזקה שלי . הכח היה שינוי משמעותי אבל עדין לא "הייתי שם" . עדין דפוסים של העשייה הסיזיפית ,הבלתי פוסקת , הדחקת הרגשות, הישרדות . התפתחות נוספת הייתה דרך מנהיגות עדיין הכל באיטיות צעד אחר צעד , כל פעם לומדת בכלל לזהות דפוסים ומנגנונים . אומנם מצד אחד עברתי משנה לשנה בכל קורס שהוצע אך מצד שני תמיד היתה גם ספקנות . צעד נוסף היה קורס מטפלים ,נשוא העבודה הזו, שהיה מבחינתי עוד עליה בספירלה , עוד התפתחות, עוד כלים מגוונים ,שהייתה להם השפעה מיידית גם עלי וגם על ילדי .
למעשה , העניין העיקרי שהיה לי ושהביא אותי לרצון לשינוי ,היה קשור לילדי. זיהיתי ששם גם הכי קשה היה לי לעשות עבודה עצמית .קשה היה לי לראות את החלקים שלי , את השיקופים שלי ואיך זה קשור אלי. אני יכולה להגיד שאצל כל אחד ואחד מהם חל שינוי לטובה. אומנם אני מרגישה שיש לי עוד דרך אבל בד בבד גם יכולה להגיד שעשיתי דרך .
.לבינתיים בחלוף הזמן נפרדתי מבן זוגי דאז, זה כבר לא היה מתאים. אני כבר הייתי במסלול אחר והכרתי את בן זוגי הנוכחי שהכניס הרבה שקט ונעם לביתי ,עימו אף פתחתי עסק משותף . כל אחד מילדי התקדם ועשה טרנפורמציה, עזבתי את המשרדים הקודמים שלי עברתי למשרדים עליהם חלמתי תמיד, היה לי יותר זמן התחלתי לכתוב מאמרים שפורסמו , הוצע לי ללמד קורס בדיני משפחה שזה חלום כי בכלל בא לי להרצות , גם התקרבתי למיקום שרציתי מבחינת דירוג המשרד שלי, עברתי לבית החלומות שלי לפני כעשרה חודשים והוא ממש כל מה שחלמתי [ אפילו על לוח החזון שלי ], הנכסים הסתיימו כולם והושכרו , הרבה יותר שקט והכי חשוב , התמרות אצל ילדי. אני לא יכולה להגיד שזהו, תמה העבודה אצל הילדים ובכלל אבל אני כן יכול להגיד שהתמרתי רבות וכמובן רוצה עוד ועוד .
טיפול מול מטאיזם
בתור עו"ד לענייני משפחה למעלה מ26 שנים תמיד גם "טיפלתי" וזה גם חלק מהייעוד שלי אך כמובן לא פורמאלית. ברור שכשאנשים באים להתגרש חלק גדול מאוד מהעבודה זה טיפול . טיפול באנשים שחווים טראומות בזוגיות, אלימות כלכלית או אחרת, ניכור הורי, ואפילו גירושין סטנדרטיים יכולים להיות משולים לטראומה ממוות.
לפני שנים התוודעתי דרך טיפול בתיק למושג "ניכור הורי". המונח נטבע רק ב- 1985 ידי פרופ' ריצ'רד גארדנר מארה"ב. הוא הגדיר אותו כמצב שבו ילדים מגיעים לנתק מהורה אחד (הורה מנוכר), תוך תהליך של הסתה ושטיפת מוח של ההורה השני (הורה מנכר).בדרך כלל כעס ורצון לנקמנות, הסתה ושטיפת מוח נגד הורה אחד, כשהילד נדרש לבחור בהורה אחד. ההורים המנוכרים נקראים הורים שכולים לילדי חיים .
בתסמונת הזו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו… ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד תלויות גיל . בגיל צעיר הילד צורח, מקלל, יורק ובועט. ילדים גדולים יותר זה יכול להגיע לתלונות שווא במשטרה על פגיעה פיזית או נפשית ואפילו מינית. אצל ילדים אלה קיים חיצוי [ספליט] ברגשותיהם כלפי ההורים. אחד ההורים הוא טוב באופן מוחלט והשני הוא רע באופן מוחלט. על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המסורב וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר. ניכור הורי היא התעללות רגשית בילדים, בכך שלא רק הרחקת הורה אוהב לכל החיים, אלא מצב הניתוק והאמונה של הילד בטענות הלא אמיתיות יכולות גם לגרום לנזק התפתחותי והפרעה נפשית עד מחלות נפש .
ההורה המנכר מפעיל אסטרטגיות עיקריות במודע ,למשל מסרים מרעילים (הכפשה) לגבי הורה המטרה, המציירים אותו (או אותה) כלא אוהב, מסוכן, לא זמין. מחיקה של הורה בעיני הילד ובזיכרונותיו, ולעיתים החלפה בזיכרונות .
כל האסטרטגיות האלו יוצרות מצב של קונפליקט בנפש הילד שמוביל לניתוק הקשר מצד הילד. (היות שהילד אינו מסתמך עוד על זיכרונותיו ועל יחסיו האמיתיים עם ההורה לפעמים תוך מעבר חד ולא מוסבר בין יחסים טובים עם ההורה לניתוק חד. למעשה זו שטיפת מח ,גניבת דעתו של אדם . התאורטיקן גרדנר שניסה לתאר את גודל הפגיעה טבע משפט שכל האקדמיה הזדעזעה כשאמר שעדיף אבא פדופיל מאמא מנכרת. עד כדי כך.
הכרתי את הנושא מלקוחותי ואלו הסיפורים הכי כואבים. לא בכדי יש מיקרי התאבדות רבים מאוד אצל הורים מנוכרים. ככל שאני עושה עבודה במרחב גם על הגשמה, אני רואה בסיוע להורים מנוכרים סוג של שליחות.
לפני מספר שנים יצא לי ללוות את סדרת התוכניות שעשתה צופית גרנט בנושא הניכור. הזכות הגדולה שלה הייתה בכך שהיא הביאה את התחום לאג'נדה המשפטית ומאז חלו תהפוכות שונות כמו נוהל שהוציאה נשיאת בהמ"ש עליון לעניין הטיפול בניכור [ שמתיחס למהירות התגובה שבה צריך לטפל בסוגיה] ,כמו מינוי שופט מוקד [ ספציפי] בבהמ"ש מסויימים אך עדין יש המון עבודה.
העמקתי בתחום והתחלתי לכתוב מאמרים בנושא אך מעולם לא חשפתי שאני מכירה את הנושא מקרוב דרך בני משפחה שלי . ראיתי מול עיני איך כל ילדיה של אם ממשפחתי המורחבת מפנים עורף באחת לאימם , הכל בשל סכסוך גירושין.
הכלים הטיפוליים בניכור ההורי
עיקר הבעיה בכל העניין הוא הקושי הגדול מאוד לטפל בניכור.
הכלים לטיפול בניכור המוכרים בספרות ובפסיקה הם כלים מאוד מוגבלים . לאחרונה הייתי בכנס בינלאומי עם טובי המומחים מכל העולם. אני יכולה להגיד שכולם ידעו לתאר היטב את הניכור אך היו מאוד מוגבלים ברעיונות הטיפול .
מכל המומחים נחקק לי משפט פתיחה של ד"ר דויד בנאי מאונ' בר אילן , פתח את ההרצאה ואמר "אני לא אופטימי" .זה משפט הפתיחה . הוא דימה זאת לכת, "סוגסטיה היפנוטית" לשטיפת מוח ועוד הרבה דימויים.
הוכח כי נוכחות המנכר בחייו של המנוכר , היא זו שלא מאפשרת פתרון. הוכח כי ניתוק מוחלט מההורה המנכר יכולה לפתור את הבעיה אך הבעיה היא שלרוב הילד לא מנתק קשר עם ההורה המנכר .
עד כה מצאו פתרונות משפטיים של:
- העברת משמורת מהורה אחד למשנהו .שיטה שלא תמיד מועילה כי הסדרי ביקור עם ההורה המנכר אפילו שעה בשבוע במרכז קשר ,יכולה להשאיר את הניכור .
- אכיפת ביקורים עם ההורה המנוכר .[לא מועיל] הילד מתבצר בעמדתו [ תלוי גיל ] מסרב לדבר, משליך מתנות , לא אוכל שמא יורעל, מתלונן תלונות שווא אפילו במשטרה ועוד .
- אכיפת טיפול בחידוש הקשר [גם היא לא תמיד מועילה ]. קודם כל רוב המטפלים כלל לא מבינים את המושג ונופלים שבי אחרי מנכרים שהם מאוד מניפולטיבים ובד"כ אינטליגנטיים , הילדים המנוכרים שטופי מח וקשה להזיז אותם מדעתם . בפועל ,מרבית הטיפולים נכשלים .אכיפת טיפול עם ההורה יכולה להביא ילד לשבת מול ההורה המנוכר במשך 3 שנים ולסרב לדבר בכל הפגישות.
- הכרזת הילדים כנזקקים והוצאה לסידור חוץ ביתי מתוך מטרה להרחיק את הילד מההורה המנכר.
ניתן לסכם ולומר כי אוזלת ידה של המערכת המשפטית והטיפולית עד כה , לרבות כלל המומחים שמבינים גם הם כי הפתרונות דלים וקשים לביצוע. הדבר האפקטיבי ביותר שהוכח , הוא גם טראומתי והוא יצירת נתק חד משמעי בין ההורה המנכר לילד המנוכר. לעיתים מעבירים את החזקה להורה המנוכר אבל גם זה טראומטי כי באותה עת הילד שונא את ההורה מנוכר ומסרב לשהות עימו . לעיתים ממש מוציאים את הילד לסידור חוץ ביתי וגם זה טראומטי כי זה לקחת ילד שעד לאחרונה חי חיים נורמאטיביים בביתו ם הוריו ועתה משההורים מתגרשים מוציאים אותו למקום מחסה עם עוד ילדי שהוצאו מבתיהם, לעיתים קרובות על התעללות וכד' . חוויה קשה.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ניכור הורי , בהמ"ש החליט על הכרזת הילדים כנזקקים לצורך הוצאתם מבית האם והעברתם למוסד חיצוני לאחר שכל המאמצים לחידוש הקשר עם אביהם לא סייעו. האם המשיכה לחשוף את הילדים למסרים שליליים ומצבם הרגיש לא אפשר התקדמות ופתרון.
יש לזכור שמצב של ניכור יכול להביא למחלות נפש אצל ילדים.
בהשוואה ,הכלים של המטאיזם
בהשוואה של הכלים הטיפוליים הנ"ל לכלים בשיטת המטאיזם לרבות ארגז הכלים שהוקנה בקורס מטפלים ניתן לומר שדווקא מהמקום שאין באמת שום פתרון מוכח ושהכלים הטיפולים כל כך מוגבלים , והם עצמם יכולים לגרום לנזק נוסף ,שימוש במטיאזם יכול מאוד לסייע בלי הצורך לעשות מעשים דרסטים כגון הוצאת הילד מביתו , בלי לפגוע בילד שהוא בסך הכל קורבן נוסף או בלי להזדקק לחסדיו של ההורה המנכר . הטיפול יתמקד בהורה המנוכר אך בעקיפין השפעתו תחול גם על הילד המנוכר או בהורה המנכר.
זאת ועוד ,כל טיפול כמתואר לעייל הוא תהליך ארוך מאוד שיכול לקחת שנים ולא בהכרח יביא לפתרון לעומת יכולת לייצר שינוי מיידי .
בהשוואה ,היתרון הבולט של המטאיזם הוא "בהחזרת הכוח הבייתה" להבדיל מפעולה חיצוני של טיפול או הוצאת קטין , שכן "מי שקלקל הוא שיתקן ". מאחר לפי המטאיזם "אין כלום בחוץ" הרי שהשיקוף בו הילד שלך מתנכר אליך הוא הולוגרמה . שיקוף של תת המודע שלך.
בבסיס השיטה כאמור שלכל אדם יש את הכח לתקן את מה שקלקל. המטופל, ההורה המנוכר הוא המטפל הטוב ביותר . המטופל לוקח אחריות על חייו ועל הריפוי העצמי שלו ושל ילדיו . להבדיל מהטיפול שלעייל שעוסק בפתרון "הבעיה" , הניכור ההורי , אנו למעשה לא עוסקים בפתרון הבעיה אלא בפתרון "המנגנון" שיצר אותה .
להבדיל מהשיטה שלעייל , העובדה שבמטאיזים לא צריך את הצד השני כשותף לטיפול במיוחד בנושא של ניכור שמי שגרם זה ההורה השני ואין ניכור אלא בפעולה מודעת !!בוודאי שלא נקבל ממנו שיתוף פעולה.
להבדיל מטיפול בחידוש הקשר, למטופל ניתן כלים לחקירה עצמית , לבד או יחד עם המטפל , לזיהוי הרטטים שאחראים להולוגרמות בחייו, חקירה אפקטיבית של המטופל, סריקה שלו הצפת דפוסי מחשבה ושיתוף רגשות והתנהגות, צדדי צל שלו, העלאת מחשבות ורגשות כרטטים המוכרים שלו .
החקירה היא של ההורה את עצמו וההבנה כי הניכור קיים קודם כל בתוכו. איפה קיים ניכור בחיים של האדם , האם הוא מנוכר בעצמו? מנוכר לעצמו? הבנת ההולוגרמה.
בנוסף, מציאת דפוסים המאפשרים את התוקפנות והאלימות של הצד השני כלפי כגון קורבנות קשה. אני למשל מזהה אצל מרבית ההורים המנוכרים סוג של קורבנות . זנ שהורה שני יכול לעוול נגדם ולבצע בהם את הפשע הזה נדרש רטט קורבנות.
לאחר חקירה והבנת המנגנון שהשתקף ואיפשר את הניכור במטאיזם ובארסנל הכלים של מטפלים יש פתרונות טיפוליים ובכללם:
ריפוי בגלי גמא, פרוטוקול עצם, ריפוי גלי מוח, הולכה עצבית, זיכרון מודע, ריפוי עוברי [אולי הגענו עם הרטט הזה ],קידוד גנטי, ריפוי ואיחוי ממברנות, פרוטוקול עצם, פרוטוקול אינטגרציה, הורות מודעת.
טיפול בכל אלו יכולים להביא להתמרה נדרשת של יציאה ממקום של ניכור , למקום של לפתח חוסן נפשי לסגור חורים אנרגטים , לשנות רטטים קיימים , להיות ראוי להיות הורה אהוב .
בטיפול המטפל יאפשר למטופל ,אותו הורה מנוכר ליצור לעצמו הבנה מעמיקה של ההולוגרמה הכל כך קשה של ניכור , ולהבין איזה פרוטוקול טיפולי נדרש לשם ריפוי והתמרה.
אפשר להתחיל בפרוטוקול הורות מודעת על הרעיון שאנו כהורים יכולים לטפל בילדינו באמצעות טיפול עצמי.
זאת ועוד ,שימוש בפרוטוקול זיכרון מודע. הצפת הרטט המשחזר את עצמו [ כגון מותקפות ,קורבנות ] ולשתול זיכרון חלופי כגון מוגנות . באותו אופן לבדוק אפשרות שימוש בזיכרון עוברי.
עוד למשל אפשרות בריפוי ממברנות . ליצר סנטר תקין .הזכות שלך כהורה , זכות בסיסית היא הקשר עם הילד.
אפשרות לשימוש בפרוטוקול עצם שיאזן תהליכי הרס בנפש וסגירת נזילות אנרגטיות כמו גם ייצור חוסן ועצמאות שבוודאי נדרשים להורה כדי לשרוד את המצב ולהיות מסוגל להביא לפתרונו.
עוד כלי אפשרי הינו שינוי חוזה תודעה או ניתוק מהחושך. יש לבדוק אם לא נעשה "חוזה הגנה" עם החושך ואם כן להיפרד ממנו או לשנות את התסריט העצוב הזה ולעדכן [ לעיתים הניכור הוא בין דורי ] .
עבודה של המטופל יכולה להוביל להתמרה שהיא פתרון הניכור ואיזון ריגשי אל מול הילד וגם אל מול ההורה המנכר.
הללויה!
רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!
