חלק א'- התהליך האישי שלי

זה היה לפני כשנתיים, מחלת העור שאני מתמודדת איתה יותר מ-30 שנה התפרצה לראשונה בחיי באזור הפנים והצוואר. זו היתה אחת התקופות הכי קשות בחיים שלי. בדיוק בתקופה זו, אחרי הרבהשנים של דחייה עצמית, החלטתי לצאת לאור והתחלתי לצלם סרטונים  לאינסטגרם במטרה לחלוק את הידע שצברתי בתחום הטיפוח. הסרטונים שלי התחילו לצבור תאוצה אבל אז בעקבות התפרצות המחלה נאלצתי לקחת הפסקה ו"לדחות" את יציאתי לאור. לא יצאתי כמעט חודשיים מהבית. הייתי חסרת אונים לחלוטין. בשעות היום בכיתי בגלל איך שנראיתי ובלילות לא הייתי נרדמת מרוב גירודים. באיזשהו שלב החלטתי שהגיעו מים עד נפש ואין מצב שהמחלה מנהלת לי יותר את החיים.

התחלתי לחפש מידע ברשת על אנשים שריפאו את עצמם מאותה מחלת עור שאני סבלתי ממנה ואז "במקרה", הופיעה לי פרסומת בפייסבוק להרצאה בשם "לצאת מהמטריקס". היתה בי ידיעה פנימית שההרצאה הזו תשנה לי את החיים. כשצפיתי בה הבנתי שאני היא זאת שמכתיבה את נסיבות חיי ולכן ידעתי בוודאות שאני הולכת לעשות את הבלתי יאמן ולרפא את עצמי מהשורש. בעקבות ההרצאה התחלתי לשמוע ברצף תוכניות של "שיחות בגן עדן" וקראתי גם את הספר "גן עדן זה כאן". הבנתי שאני צריכה להתחיל להאט את הקצב למען הרווחה שלי. אט-אט התחלתי לראות שיפור במצב העור שלי אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר. הרגשתי שאני רוצה יותר ולכן החלטתי לקפוץ למים העמוקים ולהירשם למרחב הכ"ח. האמת, לא הבנתי לגמרי לאן אני נכנסת וטוב שכך, אחרת הפחדים היו ממשיכים לנהל אותי.

כבת יחידה, הרגשתי שאני חייבת להיות "ילדה טובה" על מנת להביא נחת להוריי. הייתי ילדה עדינה, שקטה, צייתנית ומרצה. הרגשתי שאסור לי להיות "אני" ושאין מקום לצרכים ולרצונות שלי. המקום היחיד שבו הרגשתי שאני יכולה להיות "אני" היה על הבמה. כל פעם ששרתי ורקדתי, יכולתי לשחרר שליטה ולהיות אותנטית. כשהתבגרתי חשבתי שסוף סוף אוכל לחיות באותנטיות. הלכתי ללמוד תארים בתחומים שעניינו אותי בזמנו. למדתי תואר ראשון במדעי החיים ותואר שני במנהל עסקים. הועסקתי בעבודה מכובדת בחברת תרופות, הכרתי את בן זוגי המדהים והרגשתי שסוף סוף הגעתי למנוחה ולנחלה אך טעיתי בגדול. הרגשתי שאני בוערת מבפנים.

הייתי מתוסכלת וכעסתי על כל העולם, זאת משום שלא ידעתי מי אני ומהם רצונותיי האמיתיים. 

במרחב הכ"ח הבנתי לראשונה עד כמה ארכיטיפ ה"ילדה הטובה" מנהל את חיי.

הפחד מביקורת שיתק אותי ולכן בקושי דיברתי בתחילת הקורס. באיזשהו שלב אפילו צץ לו ה"מחבל" ורציתי לפרוש, אבל החלטתי לתת צ'אנס לתהליך עד לסיום המודול הראשון. כשקיבלנו את תדר שפע, שהוא התדר האחרון במודול הראשון, הבנתי שמגיע לי יותר ושלא מתחשק לי להיות ה"ילדה הטובה" יותר. אט-אט התחלתי לקלף מעליי שכבות של הסתרה ולהחזיר את הכח הביתה. בחרתי להיוולד מחדש בתדר התחלה. בתדר התמסרות בחרתי לוותר על הספק, לקפוץ אל הלא נודע ולהכיר את עצמי מחדש. הבנתי שכל חיי הרגשתי לא ראויה ו"לא מספיק" ומחלת העור היתה הדרך של הגוף שלי לאותת לי שהגיע הזמן שאכיר ואקבל את כל החלקים שבי. בסוף הקורס לא היה זכר למחלת העור שלי. ידעתי שאני רוצה עוד מכל הטוב הזה ולכן המשכתי למרחב מנהיגות.

במרחב מנהיגות המשכתי לקלף מעליי שכבות נוספות של הסתרה. מצד אחד הייתי ב"גן עדן", כיוון שהרגשתי שאני מתעלה מבחינה רוחנית ומצד שני הייתי ב"גיהנום", כיוון שנאלצתי להתמודד עם רגשות קשים שכל חיי התעלמתי מקיומם והפעם לא להתנתק ולברוח כפי שאני רגילה. לראשונה בחיי הסכמתי לחשוף, לחקור ולהתמיר את חלקי הצל שבתוכי, יחד עם חברותיי המדהימות למסע.

עבודת הצללים אפשרה לי לרפא פצעים עמוקים בתוכי של חוסר שייכות, צורך בשליטה וביקורתיות ולבחור לחיות את חיי מתוך אותנטיות ושליחות.

התחלתי לקבל מסרים מהיקום על מי אני באמת ומה השליחות שלי. השיא של הקורס מבחינתי היה פרוייקט הגמר שבו שרתי שיר מקורי שלי לראשונה מזה 8 שנים. בעקבות הקורס הבנתי שאני רוצה להשתמש בקולי על מנת לעזור לאנשים לרפא את "הילד הפנימי" שבתוכם וכך הגעתי למרחב מטפלים.

במרחב מטפלים חטפתי סטירה. כל הרטטים שטיפלתי בהם בעבר התעוררו שוב ובאו לפגוש אותי לסיבוב נוסף. מצאתי את עצמי הרבה פעמים על סף ייאוש. אפילו היה שלב שה"מחבל" שוב הרים את ראשו וחשבתי לפרוש אך הפעם לא ויתרתי. הזכרתי לעצמי שוב ושוב ש"מי שקלקל-הוא שיתקן" וגם ש"אין כלום בחוץ". במהלך הקורס, חקרתי בעזרת מודל יהלום סיטואציות שהפעילו אותי רגשית בשיעורים וראיתי שרטט ה"דחייה" חוזר הרבה פעמים. כשהגענו לשיעור שבו למדנו ועברנו את פרוטוקול צריבה, בחרתי לצרוב מנגנון זה כיוון שראיתי כמה הרס הוא יוצר בחיי. אפשרתי לעצמי להתמסר ל"ילדה הקטנה" שבתוכי ולבטא את כאב הדחייה ללא ביקורת ושיפוטיות ועם הרבה אהבה. פעם אחר פעם התמרתי בכך שבחרתי לראות אותה. ידעתי שהתמרתי סופית את המנגנון ביום שבו הקשבתי ל"קול הפנימי", אזרתי אומץ ועזבתי את מקום העבודה שעבדתי בו ב-9 שנים האחרונות.

הפרקטיקום אפשר לי להמשיך בתהליך הריפוי העצמי שלי דרך השיקופים שקיבלתי מהמטופלות שלי. קיבלתי מהן השראה. ראיתי כיצד הן חוקרות, מתמירות ובוחרות ליצור חיים שהם "גן עדן" לעצמן בעזרת הכלים המהפכניים של השיטה. אני מרגישה שאני מטפלת ואדם טוב יותר בזכותן ובזכות התהליכים המדהימים שעברתי. אני יודעת שכל התהליכים שעברתי עד כה במרחב (ושעוד אעבור) עזרו לי להיות קודם כל צינור של אהבה עבור עצמי, על מנת שאוכל להעניק בשפע ולהיות צינור של אהבה עבור אחרים.זאת השליחות שלי, לאפשר לכל בן אנוש להיות צינור של אהבה עבור עצמו מתוך הקשבה וביטוי "הילד הפנימי" שבתוכו, כי בסופו של דבר "כולנו ילדים של החיים".

הללויה!

חלק ב'- הפילוסופיה הסטואית פוגשת מטאיזם

זנון מהעיר קיטיון (לרנקה של ימינו בקפריסין) היה סוחר צעיר ואמיד, אשר ניצל בנס מסערה חזקה שהטביעה את ספינתו ואיתה את כל רכושו. הוא החל ללמוד פילוסופיה באתונה
ואט -אט פיתח את עמודי התווך של הפילוסופיה הסטואית. בדומה למטאיזם, זנון האמין כי לכל אדם מגיע לחיות חיים טובים ומספקים. הוא העביר את שיעוריו, תחת כיפת השמיים באכסדרה ראשית באתונה לקהל הרחב, עשירים ועניים כאחד. סטואה הינה אכסדרת עמודים, ומכאן שם הפילוסופיה שייסד "הפילוסופיה הסטואית". רעיונותיו נשמרו והועברו במשך למעלה מ-2000 שנה דרך הוגי דעות, קיסרים, עבדים ועוד.

הפילוסופיה הסטואית מלמדת שאומנם אין באפשרותנו לשלוט על המציאות, אך באפשרותנו לשלוט על יחסינו אל המציאות. כלומר, יש לנו שליטה רק על התודעה שלנו ולכן אנו יכולים להסיר מעלינו את כובד האחריות על דברים אשר אינם בשליטתנו. על פי הסטואים, כשנצליח להטמיע אמונה זו בתפיסת עולמנו, נצליח לחיות חיים שלווים, גם כאשר ניקלע למצוקות נפשיות או חומריות.

הפילוסופיה הסטואית עזרה לי ללמוד כיצד לפתח חוסן נפשי בתקופה שבה התמודדתי עם מחלת העור. בחרתי להביא לכאן מספר עקרונות מהפילוסופיה הסטואית, אשר עוזרים לי לשפר את חיי מדי יום ולבחון בעזרתם את הדמיון והשוני בין תפיסת המטאיזם לפילוסופיה הסטואית.

דיכוטומיית השליטה: כפי שציינתי, אחד העקרונות המרכזיים בפילוסופיה הסטואית הוא שאין באפשרותנו לשלוט על המציאות, אך באפשרותנו לשלוט על יחסינו אל המציאות. כפי שאמר הפילוסוף הסטואי אפיקטטוס:"אנחנו חייבים להוציא את המיטב מכל מה שבשליטתנו, ולקבל בשלווה את כל מה שלא".הסטואים האמינו שאנו חייבים להתאמץ ולהשקיע רק בדברים שבשליטתנו ולא לתלות את אושרנו בתוצאה, כיוון שאין לנו שליטה עליה. ההבנה שהתוצאה הסופית איננה בידינו, חוסכת מאיתנו חרדות ומחשבות טורדניות וכך אנו יכולים להתמקד בדיוק ושיפור עצמי. על פי התפיסה המטאיסטית "אין כלום בחוץ". המציאות ההולוגרפית היא שיקוף של התודעה שלנו ולכן כל אחד מאיתנו מפרש את המציאות בצורה שונה. ברגע שניקח אחריות על המתרחש בחיינו, נבצע חקירה פנימית ולאחר מכן נתמיר, נוכל לשנות את מציאות חיינו. בנוסף לכך, במטאיזם אנו משחררים את ההיצמדות וההיאחזות בתוצאה הסופית ומאמצים את האמונה שכל מה שקורה במציאות, קורה לטובתנו העליונה.

ניתן לראות כי, גם בשיטת המטאיזם וגם בפילוסופיה הסטואית מדברים על שחרור מהיצמדות והיאחזות בתוצאה הסופית, אך בפילוסופיה הסטואית אין אנו יכולים לשלוט על מציאות חיינו, בעוד שבשיטת המטאיזם המציאות היא הולוגרמה, שיקוף של נבכי התודעה שלנו ולכן עצם ההתמרה מחוללת את השינוי ב"מציאות".

פיתוח אישי: הפילוסוף הסטואי סנקה כתב: "כל עוד אתה חי, תמשיך ללמוד איך לחיות". הסטואים האמינו שעל ידי רכישת השכלה והתפתחות אישית נוכל לקבל החלטות אשר יביאו לנו את התוצאות הטובות ביותר. על פי הסטואים, נועדנו לחיות חיים מספקים, מאושרים ושלווים וקבלת החלטות רציונליות, יסייעו לנו לממש מטרה זו. ככל שנלמד יותר, נחשף ליותר רעיונות חדשים, שיגרמו לנו לקבל החלטות יותר רציונליות שיסייעו לנו ללמוד על עצמנו. הסטואים עשו זאת על ידי ניהול יומן אישי אשר עזר להם בהתפתחותם האישית. כמו שאפיקטטוס אמר: "פילוסופיה היא משהו שצריך לכתוב עליו כל יום וללמוד דרך הכתיבה". על פי התפיסה המטאיסטית, החקירה העצמית היא דרך חיים. "דע את עצמך", כיוון שאתה המטפל הכי טוב של עצמך. בתהליך החקירה המטאיסטית, האדם מתבונן במציאות ההולוגרפית, מפענח את המשמעות שלה לגביו, מדייק את הרטטים המוכרים לו מעברו, מתבונן כיצד הרטטים מהעבר נוצרים במציאות הנוכחית ומתמיר אותם. בנוסף לכך, החקירה המטאיסטית מאזנת ומשלבת בין הרציונל, הרגש והחוויה על מנת להבין את המתרחש בתת המודע. ניתן לראות כי, גם שיטת המטאיזם וגם הפילוסופיה הסטואית שואפות להכרה והתפתחות אישית. במטאיזם, אנו עושים זאת על ידי חקירת רטטים מתת המודע שאנו פוגשים במציאות ההולוגרפית והתמרתם. לעומת זאת, בפילוסופיה הסטואית ההתפתחות האישית נעשית אך ורק דרך המודע.

הפרשנות שלנו: אנחנו אלה שבוחרים כיצד לפרש את מציאות חיינו. כפי שאמר אפיקטטוס: "אלו לא האירועים או הנסיבות שגורמים לנו לרגשות שליליים, אלא צורת ההסתכלות שלנו עליהם". המציאות שאנו חווים מושפעת מאמונות, חסמים ופחדים שיש לנו בעקבות ארועים שחווינו בעבר. אותם אירועים נצרבו עמוק במוחנו ואנו חווים קושי להתנתק מהם. על פי הסטואים, ברגע שנבין שהמציאות מושפעת מהפרשנות שלנו, נוכל לבחור באופן מודע פרשנות טובה ומאפשרת יותר. כשנתחיל לשנות את הפרשנות שלנו על אותם אירועים, אז תתחיל להיסדק אותה אמונה מגבילה שמושרשת במוחנו ובסוף היא גם תתנפץ.

בשיטת המטאיזם-"מי שקלקל-הוא שיתקן". אנו נדרשים לקחת אחריות מלאה על המתרחש בחיינו כלומר, כיוון העבודה הוא תמיד פנימה. ברגע שנזהה את הרטטים, נפענח את השיקופים, הזכרונות והרטטים של מוח הזוחלים, נוכל לייצר התמרות שמובילות להגדלת טווח הבחירה שלנו. כמטפלים, חשוב שנאפשר למטופל להגיע לתובנה זו באמצעות חקירה, בשאיפה ללמד אותו את יסודות החקירה המטאיסטית בעצמו, תוך כדי התהליך ולהיעזר בכלים והפרוטוקולים הייעודים שקיבל במהלך הטיפולים גם לאחר סיום התהליך הטיפולי.

ניתן לראות כי, בשיטת המטאיזם ובפילוסופיה הסטואית הפרשנות שלנו למציאות תמיד צריכה להיות פנימה, מתוך הבנה שהמציאות החיצונית מושפעת מאמונות, חסמים ופחדים הנמצאים בתת המודע שלנו.

לסיכום, ניתן לראות שיש דמיון רב בין תפיסת המטאיזם לפילוסופיה הסטואית בכך ששתיהן עוזרות לנו לחיות חיים טובים, מאושרים, שלווים ומספקים יותר. בשני המקרים, תרגול העקרונות יעזרו לנו לשנות את ההסתכלות שלנו על החיים וכך בסופו של דבר יהפכו להרגלים החדשים שלנו. לסיום, אצטט את מילותיו של הקיסר הרומי והפילוסוף הסטואי מרקוס אורליוס:

"מי שחי בשלום עם עצמו, חי בשלום עם העולם". אני מאחלת לכולנו לאהוב את עצמנו ללא תנאי, על מנת שנוכל לרפא את עצמנו ואת עולמנו.

 

אורטל מטפלת מוסמכת תחת סופרוויז'ן מקצועי, ומקבלת לווי והדרכה במרחב מודעות.

רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!