דוכן המיצים של אופטימיות שכן במקום מרכזי למדי, אך בימים כתיקונם היה ריק כמעט לגמרי. ספק אם העוברים והשבים שהיו חולפים על פניו, בכלל היו מודעים לקיומו. הם היו ממהרים כל כך בדרכם, רצים מכאן לשם ומשם לכאן, כלל לא…
הרעש היה מחריש אוזניים. המערכת ניסתה לכסות את אוזניה בכל דרך, אך ללא הואיל. היא תהתה מתי כבר מישהו ישים קץ למסיבה הזאת, שנמשכת כבר קצת יותר מדי זמן ולא מאפשרת רגע אחד של מנוחה. "הפעם הם ממש הגזימו", לחשה…
קרני השמש שנכנסו מהחלון נפלו היישר על ארגז התחפושות. המערכת ישבה במטבח, רדיד דק על כתפיה. אדי תה קינמון עלו מהכוס לפניה ופיזרו ניחוח משכר. החלון היה פתוח ומשב אוויר רענן, טרי, נכנס דרכו. זמן רב מדי חשה את קרני…
כבר תקופה שהמערכת סבלה ממכת מזיקים. מזיקות, ליתר דיוק- מחשבות טורדניות שריחפו מעליה כמו נחיל זבובים נחוש במיוחד. בהתחלה היא עוד הצליחה להתעלם מהן, לשכנע את עצמה שזה לא באמת נחיל והיא לא באמת מוטרדת, אבל כשהבחינה שהיא רואה את…
הדבר הכי מפחיד עבור גברת טעות היה להיות היא. אלוהים, כמה שהיא פחדה מעצמה. היא כבר כל כך התרגלה לפחד מעצמה, שכבר שכחה שאפשר גם אחרת. טעות לא הייתה מהטיפוסים האלה שצועקים "מזל טוב" כשנשברה כוס, בטח לא מאלה שאומרים…
הרס עצמי היה מדריך הסקי הוותיק במערכת. הייתה לו כריזמה מטורפת, שהייתה סוחפת כל אחד תוך שניות, ובואו, הוא גם היה די חתיך, שרק זה הספיק בשביל לסובב לא מעט ראשים (וצווארים, וגבות, ואגנים). והיה לו כושר שכנוע. וואו, איזה…
קצת אחרי השדרוג האחרון של המערכת, התקבלה ההחלטה פה אחד (ושתי אזניים), כי בסמסטר הקרוב יישלחו העיניים לבית הספר הגבוה לעיניים טובות. ההחלטה הזאת נלקחה לאחר כמה מאורעות בעייתיים למדי, שהצריכו התמודדות שהעיניים פשוט לא הצליחו לספק. יש מצב שגם…
המערכת המשיכה לשוט בעדינות על פני המים, שלאט לאט הלכו ונרגעו. איש לא יכול היה לנחש שרק זמן לא רב קודם לכן, עוד התנהלה כאן סופה, מהקשות שידעה המערכת. האי שנראה מרחוק הלך והתקרב, ובעוד מספר רגעים המערכת תעגון, סוף…
מר נס נאנח אנחה עמוקה והרים את המזוודה שלו. שוב נטרקה הדלת בפניו. זה אף פעם לא נעים שדלת נטרקת לך על קצה האף, אבל האמת? שהוא כבר היה רגיל. שנים הוא עובר מדלת לדלת, מנסה למכור את מרכולתו. המזוודה…
אחדות לחצה על כפתור הדלת האוטומטית ונאנחה. האמת שהיה בא לה עכשיו יותר לעשות פאנלים מאשר לצאת לדרך עם החבורה הזאת. היא לקחה הרבה אוויר והחלה לסובב את ההגה, לא לפני שדאגה לתחוב עמוק לתוך אזניה את אטמי האזניים שהיו…
סיפורים לילדה הפנימית נכתבו מתוך הליכה בדרך, שלפעמים יש בה לא מעט עליות מתישות, אבנים פוצעות וירידות תלולות. עם הזמן הבנתי שהגיל הכרונולוגי אינו אלא רק מספר, ובכולנו ממשיך לחיות, לפעום ולא פעם גם לבעוט, ילד פנימי, קטן ומתוק, שרק רוצה חיבוק. משם התפתח דיאלוג. התחלתי לספר סיפורים לילדה הפנימית שלי, והיא? חובבת סיפורים, מתוקה, ומבינה שכמותה, הקשיבה. ומאז, ככה, יד ביד, אנחנו צועדות ביחד בדרך.