ומה אם… כתב מאז שהוא זכר את עצמו. בכל מקום בו הייתם נתקלים בו, לא הייתם תופסים אותו ללא מחברת התמיד שלו, שהייתה נמצאת בדרך קבע בכיסו, אליה היה צמוד עפרון קטן ואכול בקצוות, שהיה מעלה עשן כמעט בכל פעם…
התור מחוץ לחנות המשחקים של מר איך היה ארוך מתמיד. אם חושבים על זה, כמעט ולא הייתה פעם שלא היה תור מחוץ לחנות שלו וזה היה מתסכל למדי. מצד אחד, חנות המשחקים שלו באמת הייתה הכי שווה במערכת, אבל מצד…
דחייה סיימה להתארגן לדייט. רגע לפני שהיא יצאה מהבית היא עוד רחרחה את בית השחי שלה, מעקמת את אפה בדחייה. איך זה יכול להיות? היא כבר כיסתה אותו בשלוש שכבות של דאודורנט. היא מיהרה לשוב הביתה ולמרוח שכבת הגנה נוספת,…
קצת אחרי שהמערכת למדה ללכת, היא התחילה לרוץ. בהתחלה היא הייתה נופלת ומיד קמה, כאילו לא נפלה בכלל! וממשיכה בדרך. פה שריטה, שם סימן כחול, שום דבר שבאמת היה יכול לעצור אותה. היא הייתה ממשיכה, מדלגת, קופצת, רצה, ונופלת שוב,…
מדי פעם, אך על בסיס קבוע, היו נערכות במערכת תחרויות ספורטיביות. שלא בדומה לתחרויות ספורטיביות אחרות, לא היה להן מועד קבוע, בטח שלא מתוכנן, כך שבכל פעם שהתפרסמה ידיעה כי עומדת להתקיים תחרות כזאת, החגיגה הייתה גדולה וההתרגשות הייתה שוברת…
החלטה הייתה אחת המעצבות המוערכות במערכת. ולא בכדי. היה לה כשרון לעצב כל דבר כמעט, מגדול ועד קטן, והיא הייתה עושה קסמים. ממש ככה. האמת שבהכשרה שלה, היא בכלל הייתה מהנדסת חומרים, אבל די מהר אחרי שקיבלה את התעודה שלה,…
פעם, מזמן, הפחד היה המלך. הוא היה כאן כשהכל התחיל, מה שהעניק לו תמיד זכות ראשונים. בכלל, עשו לו הרבה כבוד כי הרי רק הוא היה יכול להריח סכנות מקילומטרים. וסכנות, כמו שאתם יודעים, אף פעם לא חסר. הפחד היה…
האמת, שהקנאה לא ממש הבינה איך זה קרה לה. איך קרה שמכל קשת הרגשות הרחבה, והמכובדת יש לומר, היא קיבלה את יחסי הציבור הגרועים ביותר.אגב, אם תרצו לקחת פעם משרד יחסי ציבור, אל תקחו את זה של הקנאה. בכל פעם…
לא היו הרבה דברים שהמועקה אהבה בעצמה, אבל אם היה דבר אחד שכן, ללא ספק הייתה זאת הילת המיסתורין שלה. היא נהגה לטפח לעצמה את הלוק המיסתורי שלה, שגובה תמיד במשקפי שמש גדולים, נוטפי מיסתורין כמובן, שעם הזמן הפכו עם…
בניגוד לכל מיני תחושות אחרות, הספק נולד די הרבה אחרי שנולדה המערכת. והאמת? שזה מזל גדול, אחרת אין מצב שהיא הייתה לומדת ללכת, נגיד. או לדבר, או להיגמל מחיתולים, אז תודה לאל על זה. באיזה שלב הספק פשוט התגנב פנימה,…
סיפורים לילדה הפנימית נכתבו מתוך הליכה בדרך, שלפעמים יש בה לא מעט עליות מתישות, אבנים פוצעות וירידות תלולות. עם הזמן הבנתי שהגיל הכרונולוגי אינו אלא רק מספר, ובכולנו ממשיך לחיות, לפעום ולא פעם גם לבעוט, ילד פנימי, קטן ומתוק, שרק רוצה חיבוק. משם התפתח דיאלוג. התחלתי לספר סיפורים לילדה הפנימית שלי, והיא? חובבת סיפורים, מתוקה, ומבינה שכמותה, הקשיבה. ומאז, ככה, יד ביד, אנחנו צועדות ביחד בדרך.