ארז שקלר / בלוג
בזיעת אפיך תאכל לחם VS קידוד רווחה
אדם הראשון קולל בעקבות חטאו "בזיעת אפיך תאכל לחם". זו קללה הקושרת בין רווח לעבודה קשה. השפה העברית מרתקת, מפני שברגע בו אנחנו מוספים את האות "ה" – אלוהים , למילה רווח, אנחנו כבר מדברים על "רווחה". הצד ההופכי של…
איך לומדים בשמונה ימים להיות אבא של עצמך?
שמונה ימים של קידוד הורות היוו תזכורת כואבת הן להיעדרו של אב ממשי בחיי, והן לצורך המוסתר בתוכי לאב פנימי מבוסס יותר. במשך שמונה ימים מילאתי את פרוטוקול דפי העבודה בפירוט סוער וגועש אודות מפגשים (מול עצמי ומול העולם) בהם…
האמת על גברים ואהבת אמת
האמת על גברים ואהבת אמת בוובינר המסכם של תרגול אהבה, פריידי דיברה על כך שאנחנו מנסים להיות האנשים הכי טובים שאפשר. לעתים זה מביא להדחקה של חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו, חלקים פחות פוטוגניים באישיות שלנו. ההזמנה באמירה הזו הינה לאהוב…
כשקידוד אל-מורא פוגש את יום הזכרון
"לאבא שלי יש סולם…" כתבה תלמה אל-יגון רוז על אביה שנפטר. שיר ילדים שלימים הפך לנכס צאן ברזל, אלא ששורות הסיום הושמטו: "אז למה כששרתי לו שיר שאהב, נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו?". כנראה שניסינו לחסוך לילדנו את ההתמודדות…
מי אנחנו מאחורי מסכת הגבריות?
מי אנחנו מאחורי מסכת הגבריות? היה לי מורה שבהשאלה למילותיו של חיים גורי, תיאר את מסיכת הזהות הגברית "כגבריות אפורה, עקשנית ושותקת". את ההזמנה לעטות על עצמנו את המסיכה החונקת הזו, קיבלנו אי אז בילדותנו ואמצנו בלי לשאול שאלות מיותרות.…
מי שמאמין לא שולט? על מות השליטה ולידת האמונה
סיימתי יום אחרי כולם את תרגול 'להדליק את האור'. שמונת ימי הקידוד התאפיינו בהצפות שעלו בתוכי כמו גל גדול, ותוך זמן קצר הותמרו ודעכו אל תוך שקט האמונה. האם ההתמרה נעשתה מהר מידי? בשבוע שהיה שניים מהחברים הקרובים לי ביותר…
אינטגרציה
כשהייתי בן ארבע-עשרה אבא שלי נפטר מסרטן. קודם-לכן הוא היה במשך שבועות באשפוז בהוספיס, וכולם חוץ ממני הבינו שמשם כבר לא חוזרים הביתה. בהלוויה של אבא ירד גשם זלעפות, ואחות של אמא שלי הייתה על תקן המקוננת. מלוא הגרון ובצעקות…
מדוע שפע זה גם להסכים להיות פגיעים?
אני חושב שאני מכיר לא-רע בכלל את ההקשרים הרוחניים של שפע, אבל היום עלתה בי מחשבה חדשה על שפע. אותה מחשבה שעד כה לא עברה בראשי, לקחה אותי למחוזות הילדות שלי, ובעצם לתקופת הילדות של כולנו. במשך דקות ארוכות עלו…
להיות ילד רגיש בעולם בו השפה הרגשית היא "שפה אסורה" לגברים, זו חווית חיים תמידית של צמצום והתכחשות ללב. כל חיי חונכתי ללכת אחרי השכל הישר, עד שבגיל ארבע-עשרה אבא שלי נפטר מסרטן. אחרי מותו, החוויות הרוחניות הגיעו בצרורות, ולא יכולתי להישען יותר על הרציונל. היה עליי ללכת אחרי אמת חדשה, אחרי הלב, הבטן והרוח. נאלצתי לזנוח את כל הנחות היסוד על מנת לגלות אמת חדשה ולהבין מה זה אומר להיות גבר בעולם.
