הילה דניאל / בלוג

קידוד אל מורא – הילה דניאל

התיישבתי במיטתי ביום ראשון בערב, והפעלתי את המדיטציה של קידוד אל-מורא. זו הפעם הראשונה שאני עושה מדיטציה שלא בשכיבה, מעט דרוכה מהרגיל. פחדתי מהישיבה בחושך בעיניים עצומות וממה שאני עוד עשויה לגלות. ובכן, אשר יגורתי בא לי, ועם כל דקה…

קידוד התמסרות ואמונה (שנה 2 בחדר כושר לתודעה)

"הכאב הזה בלתי נסבל", כתבתי לחברה שלי. "יש רגעים שאני מרגישה שאני פשוט לא יכולה לשאת את העצב של חיים בלעדיו. זה פשוט שובר. אני מחזיקה מעמד מאז שניתקתי איתו קשר(לצרף לינק פוסט קודם בו היא משתפת שהיא נפרדה ממנו)…

תרגול אינטגרציה – שנה שנייה – פרוטוקול כנפיים

הדילמה האחת והיחידה בחיים שלי היתה האם להמשיך איתו את הקשר או לחתוך. כשניסיתי לחתוך, זה נגמר בהתרסקות של הלב שלי ובחזרה כעבור כמה חודשים. כשניסיתי שוב, בחלוף עוד שנתיים, זה נגמר שוב בבכי גדול, ובחזרה בחלוף עוד חצי שנה.…

תרגול שפע- שנה שנייה בחדר כושר – קידוד השפעה

תרגול שפע- שנה שנייה בחדר כושר – קידוד השפעה "את תאחרי!", צעקתי על הבת שלי בבוקר שאחרי הקידוד. ובכן, קידוד שפע התחיל בסטרס גדול. קמתי בבוקר, תחילה בטוב,  אבל עם כל דקה של התמהמהות, תחושת הלחץ שבתוכי גברה והפכה לעצבים…

קידוד הגשמה שנה ב' – ללכת עד הסוף

קידוד הגשמה שנה שנייה בחדר הכושר קורא "ללכת עד הסוף" עם ההגשמה שכבר החלה בשנה הראשונה, וההתחלה בהתאם, בהחלט נראתה מבטיחה. בחלומי ערב הקידוד ילדתי בן, סמל לדרך חדשה. בהקיץ אני חולמת ללדת ספר, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. לקידוד…

שינוי חוזה תודעה

הימים הנוראיים השנה היו נוראיים מאוד. נכנסתי לשנה החדשה בכאב גדול והרגשה של בדידות. יום רודף יום, ושום דבר בחיים האלה לא כיף לי. הרגשתי כיצד תחושת דכדוך עמוקה, אפילו דיכאונית, מטפסת בקצות האצבעות ושוטפת אותי. כל מה שאני עושה…

כאבי גדילה – בעקבות תרגול הורות

שבת בבוקר, הבת שלי ואני שמנו פעמינו, זו הפעם הראשונה בקיץ הזה, אל חוף הים. אחרי שמצאנו חניה בקלות יתרה, צעדנו את דרכנו לחוף בהתרגשות, אבל לא חלפו שעתיים וכבר מצאנו עצמנו צועדות, הפעם באווירת קיטורים, לכיוון המקלחות בחוף. הבת…

הילה דניאל
עורכת דין, כתבת ב-ynet, בוגרת מרחב הכ"ח, בשנה ראשונה בחדר כושר לתודעה

הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא יודעת לא להיות חשופה. הבעיה השנייה היא שאני די רגישה, ושילוב שתי הבעיות יחד לכשעצמו הוא בעיה אחת גדולה. הלוואי ויכולתי לשתוק לפעמים או לפחות לכתוב למגירה, אחרת אולי לא הייתי צריכה עור של פיל. אבל גם כביסה אני מייבשת בחוץ, לעיני כל. ואם לא לא די בכך שאני מתפשטת על במה, אני גם דואגת לחשוף את החלקים הפחות מחמיאים שלי. מאמינה בלהראות את האמת העירומה, במיוחד אם היא עמוסת פגמים. ובתוך חוסר ההיגיון הזה יש הגיון אחד פשוט: אם רק מישהו אחד או אחת ימצאו את עצמם בין המילים שלי – דיינו!

X
X