״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו״…
השלמנו מחזור שלם של קריאה בפרשות השבוע והגענו לפרשה האחרונה החותמת את ספר דברים.
ומיד לאחר מכן מתחיל מחזור חדש ואנו חוזרים שוב לבראשית
פרשת וזאת הברכה מתחילה עם דברי הפרידה של משה מעמו.
פרידה בטוב, מתוך ברכה, מתוך תחושה של יש .
ממש כמו אב שנפרד מילדיו.
צוואתו של האב הרוחני לעמו.
ברגע כה דרמטי של סוף המסע
משה מסיים את חייו
העם מסיים את נדודיו.
בתחילה דבריו של משה מכוונים אל כל העם
ולאחר מכן הוא פונה אל כל שבט ושבט.
מזכיר את ברכת יעקב לבניו.
גם הוא פנה אל כל בן ובן בנפרד.
ועתה בנים אלה הפכו לשבטים
ושבטים אלה הפכו להיות לעם.
ועם זה חוזר את מולדתו.
שב הביתה.
הפרשה מסתיימת במותו של המנהיג הגדול שלא היה כמותו בישראל.
האיש שדיבר פנים אל פנים עם אלוהים
והנחה לנו דרך חיים.
ומה עכשיו?
סוף?
נשארים עם משה בעבר הירדן ובוכים את מותו?
איפה הסוף הטוב?
בתורת ישראל בניגוד לסרט הוליוודי, אין סוף טוב.
למעשה אין סוף בכלל.
אנחנו מסיימים את הפסוקים האחרונים, ומיד חוזרים להתחלה.
כל כך סימבולי
כל כך נצחי
לעולם ועד זה ככה.
מה שהיה הוא שיהיה.
משה נגמר , משה מתחיל.
יש אי וודאות
אבל אנחנו יודעים בדיוק מה יהיה.
יהיה תהו ובוהו וחושך ויהי אור ותתחיל הבריאה
והכל מחדש יתגלם שוב אל מול עיננו.
כל שנה מחדש, הכל חדש.
כל בוקר הוא חדש
כל פרידה היא חדשה
כל אהבה היא חדשה
כל לידה כל מוות.
וגם אנחנו כמו בני ישראל מצטווים להתחיל כל יום מחדש.
להיות חזקים ואמיצים
להתעורר עם תקווה
לשמוע את קול האלוהים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.
וכל בראשית הוא שונה מקודמו,
אנחנו משתנים וזוויות הראייה שלנו על אותם הדברים בדיוק
משתנים יחד איתנו.
״כל יום שמש חדשה כל יום דומה לחברו״.
תם ולא נשלם.
אני מברכת אתכם היום בעשייה מחודשת.
שתחושו את ההתחדשות פועמת בחייכם
ממלאה את יומכם
מובילה אתכם אל עצמכם.
תחיו את הרגע, מתוך תשוקה.
אין רגע אחר, מלבד הרגע הזה.
ותראו כי טוב מאד!
ערב סוכות היום
סוכות הוא "חג שמחתנו"
ושמחתם בחגכם והייתם אך שמחים.
חג שמח
ענת.
