קצת אחרי השדרוג האחרון של המערכת, התקבלה ההחלטה פה אחד (ושתי אזניים), כי בסמסטר הקרוב יישלחו העיניים לבית הספר הגבוה לעיניים טובות.
ההחלטה הזאת נלקחה לאחר כמה מאורעות בעייתיים למדי, שהצריכו התמודדות שהעיניים פשוט לא הצליחו לספק. יש מצב שגם לעובדה שהלימודים הגבוהים מעניקים גמול השתלמות נאה תרמה גם היא להחלטה, אך כך או כך כולם הבינו כי באמת הגיעה העת.
בית הספר הגבוה לעיניים טובות היה מבתי הספר המצויינים במערכת. היו לו דרישות סף כניסה גבוהות למדי, שביקשו ניסיון של לפחות כמה שנים בלראות, ותואר שני בהתבוננות.
כל עין שהגיעה לבית הספר לעיניים טובות עברה תהליכי קליטה ומיון יעילים למדי, ולא נדרש יותר ממצמוץ אחד בשביל להפוך אותן לתלמידות מן המניין.
הסמסטר הראשון כלל מספר קורסי חובה, ביניהם קורס הרחבה למתקדמים, כלומר למתקדמות. העיניים נדרשו לתרגל התרחבות, לאחר שלא מעט מהן הלכו ונהיו צרות עם השנים. כל עין שרצתה לקבל את תעודת גמר הייתה חייבת לעבור את הקורס הזה, שכן היה ידוע לכל שעין רחבה היא הבסיס לעין טובה.
קורס חובה נוסף היה אסטרטגיות ורסטיליות לעצימת עיניים. אי אפשר לסיים בית הספר לעיניים טובות בלעדיו. פרשנות, המורה הוותיקה ובעלת השם הבינלאומי שהעבירה את הקורס הזה כבר שנים, הסבירה הלוך והסבר שראיה אמיתית מתבצעת רק בעיניים עצומות.
הגיון, הלבורנט הזריז שלה, לא הבין מילה ממה שהיא אומרת, למרות ששמע את הקורס הזה אינספור פעמים. אבל זה לא היה איכפת לו. האישיות שלה גמרה אותו וזה הספיק לו בשביל להאמין לכל מילה שיצאה לה מהפה. זה והתנאים הנאים למדי ללבורנטים בבית הספר הגבוה לעיניים טובות.
אחד הקורסים השנתיים, מקורסי המבוא הגדולים ועמוסי החומר, היה קורס פיזיולוגיית העין הטובה שסקר את מבנה העין (הטובה) והציג שיטות מחקר. המרצה האלמותית של הקורס הזה, האונה השמאלית, הייתה מלמדת בצורה דידקטית וקוהרנטית במיוחד על מבנה העין ואיך בעצם רואים.
העניין היה שכל עין שהגיעה לקורס הזה קלטה במהלכו כי היא בעצם לא רואה כלום, אלא רק מעבירה מידע למוח, ובעצם זה הוא שנותן את הפרשנות, הוא זה שרואה.
לא פעם היו לא מעט עיניים שהיו עוזבות את הקורס באמצע, בשיא הדרמה, חלקן בוכיות, חלקן צרות מקנאה ואגו, שלא הצליחו להכיל ממש את העובדה שהן בעצם לא רואות דבר, אלא רק מעבירות אותות. אבל העיניים שצלחו את הקורס הזה, ועברו בהצלחה גם את המבחן, סיפרו שהקורס הזה שינה להן את החיים, ליטרלי.
בין כל קורסי החובה היה גם קורס בחירה, שאותו העבירה לא אחרת מבחירה בכבודה ובעצמה. זה היה הקורס בו לרגע נשכחו כל הכללים האקדמיים וכל העיניים היו נתונות בבחירה, שהייתה יושבת כאחרונת הגורואים על פוף במרכז הכיתה ומביטה בעיניים בעיניה הטובות, שהיו לא פחות מהשראה. זה היה קורס פילוסופי מרתק, שיותר משנתן תשובות העלה שאלות מהותיות על הקיום והחיים.
בחירה הייתה מלטפת את כל העיניים בעיניה הטובות, שרק זה היה מזכיר להן להתרחב, להפוך לעיניים טובות בעצמן, ומסבירה להן שזה נכון שהמוח רואה, אבל יש בכולתן להשפיע על ההתנהלות כולה. היא לעולם לא לימדה, רק הייתה מספרת להם סיפורים, מצחיקים ומרגשים ומסעירים שדרכם הן הבינו לבדן שהן יכולות לבחור איך לראות, ומה לראות ואיך להיות הן עצמן הדבר עצמו. "בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בעין טובה", הייתה מסיימת בחירה את השיעור ועוצמת את עיניה הטובות, מפנה אותן עמוק עמוק פנימה.
