גברת כן לא דמיינה.
כבר תקופה היא הרגישה שעוקבים אחריה, אבל כשראתה את מר אבל, היא לא האמינה.
אשכרה שלחו אותו לעקוב אחריה.
"אילוצי מערכת", הוא זרק לעברה, בחצי חיוך כשהבין שזיהתה אותו. "אל תילחצי, כן? אבל ביקשו להגביר עלייך את האבטחה. יש מודיעין שיש יותר מדי כן לאחרונה, ואת יודעת, אלוהים יודע לאן יקח אותנו הכן הזה, זה עוד יוביל אותנו לאסון", הוא ציטט את סיסמת הבחירות של המערכת שהתנוססה בכל מקום כמעט.
בהתחלה זה עצבן אותה, אבל היא הייתה חייבת להודות שזה גם היה לה קצת נעים. זה אפילו החמיא לה. בכל זאת המערכת הגדולה חושבת שהיא הקטנה, יכולה להשפיע ככה, והשקיעה במאבטח, וחוץ מזה, וזה ממש בינינו, כן? מר אבל היה די חתיך.
הוא היה כזה גבר שרמנטי, לא מושג, תמיד נוכח לא נוכח, וזה עשה לה את זה. גם כל הפאסון – של האבטחה והחשיבות העצמית עשה לה את זה, והיא גם האמינה ממש שהוא רוצה לשמור עליה, ולא סתם ממלא הוראות מערכת.
לאט לאט היא הרגישה שהיא מתאהבת בו, ובכל פעם שהיא הייתה אומרת כן! הוא תמיד היה שם, וממהר לשמור ובעיקר להרגיע. שומר עליה מכל הפחדים, מכל החרטות, מהלא נודע הזה, שתמיד היה שם כאפשרות כשהיא הייתה מסכימה להיות היא, כשהיא הייתה כן.
עם הזמן, הם הפכו לזוג.
גברת כן ומר אבל.
לכל מקום שהיא הגיעה, הוא היה מגיע איתה ודואג לצנן את ההתרגשות. היא הייתה ממהרת לצעוק "כן" ואבל היה ממהר להוסיף "אבל…" וזה הספיק. המערכת הייתה יכולה להרגיש ממש את שלוש הנקודות האלה, שהוא היה מביא איתו לכל מקום, שהיו אחד הכלים הכי חזקים בארגז שלו.
היא שמה לב, שבגלל שהוא היה צמוד אליה כל הזמן, ה"כן" שלה הפך עם הזמן לגמגום. לא החלטי ומתרגש כמו פעם. בכל פעם שהייתה מתגנבת למערכת הזדמנות חדשה, היא הייתה ממהרת להגיד כן! אבל כבר הרבה יותר חלש מפעם, ויחד עם "האבל" שלו, זה כבר לא עבד.
חוץ מזה, היא קלטה פתאום שבכל פעם שהוא היה מכניס את ה"אבל" שלו, הייתה מגיעה איתו גם חוסר האמונה, האקסית המיתולוגית שלו, שגברת כן חשדה שהיא לא שחררה אותו עדיין. וככל הנראה גם הוא לא אותה.
והאמת? זה התחיל להעיק הסיפור הזה. היא הרגישה שהיא מתה לחיות את החיים, לטרוף את העולם בביסים גדולים וטעימים, לגלוש על גלי ההזדמנויות, אבל בכל פעם הוא היה מוריד אותה, האבל, וגם הנוכחות של זאתי, חוסר אמונה הזאת, שהייתה משתרכת אחריהם לכל מקום, עם מבטי הקנאה (בה), ומבטי ההערצה (בו) כבר נמאסה עליה.
היא הבינה שהיא נמצאת בעיצומה של מערכת הרסנית למדי.
כלומר, זה היה נחמד להיות בזוגיות, ובאמת היה כיף שהייתה לה מין שמיכת הגנה כזאת, וזה באמת שמר עליהם מכל מיני הרפתקאות והשם ישמור טעויות! שה"כן" שלה יכול להביא, אבל זה כבר לא הספיק. היא הרגישה שהוא עוצר אותה, חוסם אותה ממש והיא לא באמת יכולה להיות חופשיה עם כיפת הברזל הזאת שנפרסה מעליה.
********
"זה לא אתה, זאת אני", היא אזרה לבסוף אומץ, ואחרי שזמן רב היא תכננה לדבר איתו, מעבירה בראשה אינספור דיאלוגים איך לנהל את שיחת הפרידה הזאת.
"אבל…", הוא ענה מיד, עדיין בשליטה.
"אין אבל. אני חייבת להיות כנה עם עצמי. אני רוצה יותר. אני ראויה ליותר. אני צריכה להיות מי שאני מבלי שאף אחד יזרוק לי שלוש נקודות יותר", היא התפלאה לרגע, מהאומץ שזרם לה בורידים.
"אבל…", הוא המשיך, הפעם קצת יותר חלש. היא אף פעם לא שמעה בו את הקול הזה.
"אבל", היא חייכה. "זה המצב. החלטתי. אני בטוחה שתמצא מישהי שתדע להעריך אותך וליהנות משלוש נהקודות שלך…", היא חייכה לעברו והצביעה במבטה אל עבר חוסר האמונה, שישבה בצד, מרחוק, והביטה באבל בעיניים נוצצות.
הפאסון של מר אבל לא הרשה לו להמשיך בשיחה הזאת, למרות שבפנים הוא ממש התבאס.
"אז מה, מעכשיו הכל יהיה רק כן, הא? בלי אבל?", הוא חייך חיוך מריר, אבל התחיל להבין את התמונה.
"כן!", היא ענתב לו, נחושה. "כן", היא חייכה לעצמה בשקט.
גברת כן לא סיפרה לו שמזה שבועיים, כמעט, הלב שלה היה שייך כבר לאחר, שהדליק לה פרפרים של התרגשות והיה אחראי על החיוך שהיה מרוח לה בימים האחרונים על הפנים.
היא עוד לא סיפרה לו שהיא נמצאת בתחילתה של זוגיות חדשה, מרגשת ומפצפצת עם בחור חדש ומהמם. מר בטח.
הם הכירו אחרי שגמלה בליבה ההחלטה להיפרד מאבל, וברגע שההחלטה הזאת נלקחה – כמו בקסם, הוא הופיע.
הוא היה שונה מתכלית מאבל, אולי ההפך הגמור שלו. הוא היה הרבה יותר נינוח, הרבה יותר בטוח בעצמו, אבל בלי כל הפאסון מסביב. משהו פנימי כזה שנבע ממנו, שהאיר גם אותה באור הזה. מזה תקופה ארוכה היא הרגישה שקט.
היא הרגישה שהיא יכולה להיות היא. להיות כן! ושזה בטוח עבורה, גם כשהיא נמצאת בזוגיות. שהיא לא צריכה לוותר על עצמה, על הרצונות שלה, על החלומות שלה, בגלל אבל אחד.
מר בטח אפשר לה להיות מי שהיא. לא מגונן, אלא תומך. בדיוק הזוגיות שהיא חלמה עליה.
מאותו יום, כולם כבר הכירו אותם במערכת כ"גברת כן" ו"מר בטח!". את שלוש הנקודות המעיקות החליף סימן קריאה, חתיך למדי. "כן, בטח". הם היו הזוג הכי מעורר השראה במערכת. ועל כל ההרפתקאות שלהם, הצמיחה המדהימה וההגשמה שהם חוו, עוד יסופר רבות בדברי הימים של המערכת.
