הרס עצמי היה מדריך הסקי הוותיק במערכת.
הייתה לו כריזמה מטורפת, שהייתה סוחפת כל אחד תוך שניות, ובואו, הוא גם היה די חתיך, שרק זה הספיק בשביל לסובב לא מעט ראשים (וצווארים, וגבות, ואגנים).
והיה לו כושר שכנוע. וואו, איזה כושר שכנוע היה לו.
מילה אחת שלו והייתם מוצאים את עצמכם בראש ההר הכי גבוה באתר, במסלול שרק אלוהים יודע לגלוש בו וגם זה בקושי. ואם הייתם תוהים לרגע למה, הרס עצמי כבר היה נותן לכם דחיפה למטה ומבטיח לכם שתצליחו. אז היה ממהר להתגלגל אחריכם במורד בצרחות.
כולם ידעו את זה, למרות שהוא לא הסכים להודות בזה- הוא היה מכור לאדרנלין וההתמכרות הזאת רק הלכה והחמירה.
המערכת לא פעם מצאה את עצמה יוצאת בשן ועין כמעט ממסלולי הגלישה שלו. הכל קרה כל כך מהר שהיא כלל לא הבינה איך רגע אחד הייתה על הר מושלג ולבן, פותח ריאות ולבבות, ורגע אחד היא שבורת עצמות, מתבוססת בבוץ ודם, צווארון על צווארה ונעזרת בקביים.
המרחק בין הפסגה לתחתית היה מהיר כל כך, רק צחוקו של הרס עצמי היה מהיר יותר.
*******
אחרי יום מטורף של מסלולים מסכני חיים, הגיעה עת האפרה-סקי, אותה הרס עצמי אהב לא פחות.
הוא היה יושב עם חברו פחד על בירה, או סיידר תפוחים אלכוהולי או שניהם ולא מפסיק לדבר.
שיכור מאלכוהול ומכוח, היה מספר סיפורים, מעשיות, אגדות ומורשות קרב על איך בכל פעם היה מציל את המערכת מכל מיני סכנות: ממפולות שלגים, מצוקים מתמוטטים, ממסלולים שחורים; איך בזכותו היא ניצלת פעם אחר פעם.
פחד היה מקשיב ומהנהן. ומה עוד היה לו לעשות? גם ככה אי אפשר לעצור הרס עצמי שיכור. תכל'ס, גם הוא היה חובב אדרנלין.
*******
פעם אחת, אחרי ששוב גרר הרס עצמי את המערכת להרפתקה מפוקפקת שכמעט עלתה לה בחייה, הוא התיישב מבוסם בפאב המרכזי והתרברב שוב.
באותם רגעים, נפתחה הדלת ובפתח עמדה מישהי שהרס עצמי טרם ראה. היא הייתה מוארת, קורנת ממש, ועל אף הקור בחוץ הידיים שלה היו חמות כשלחצה את ידו.
הוא המשיך לספר עוד ועוד על יכולותיו, על מבצעי החילוץ ההירואיים שלו, מקפיד לדבר בקול רם מספיק על מנת שתשמע גם היא, אך היא רק לקחה לגימה ארוכה מהסנגרייה שלה וחייכה חיוך לא מתאמץ. היא לא התרגשה כהוא זה מהסיפורים שלו.
הרס עצמי היה בשוק, ולא הבין כיצד מישהו, ובטח מישהי, לא נופלים למגלשיו בהערצה תיכף ומיד.
הוא לא ידע איך לשאול את מה שהוא רצה, אבל לבסוף לקח עוד שוט ושאל אותה מה היא אומרת.
"אני אומרת", היא לקחה נשימה ארוכה, שוקלת כל מילה ומילה, "שלְמָה? לא יותר פשוט לא להגיע למקומות האלה מלכתחילה?" היא חייכה אליו, חיוך שסינוור אותו והאלים אותו בו זמנית.
האמת? שהוא לא חשב על זה.
מודעות סיימה את הסנגרייה שלה והשאירה כמה שטרות על השולחן.
"הכי טוב שתלך לישון, כבר מאוחר", היא חייכה אליו ועזבה כלעומת שבאה.
*******
מאותו יום הרס עצמי עדיין היה לוקח את המערכת להרפתקאות משוגעות ומסוכנות, אבל הוא דאג ללמד אותה קודם לכן איך להתמודד עם מפולות שלגים וצוקים מתמוטטים.
הוא גם שם לב שהחל לדבר פחות.
הוא החליט להתבודד קצת, הפסיק לשתות וגילה שהחיים הרבה יותר צלולים בלי כמויות אדרנלין בדם. הוא היה עולה לראש הפסגה, כששלג אבקתי רך ונוצץ יורד עליו, והרים מושלגים עוטפים איתו מכל עבר, וחשב שזה הנוף הכי מדהים שראה. וזה הספיק לו.
לא פעם, היה בוחר מסלול גלישה מתון ומתגלש עליו באיטיות ובשקט, במלוא הנוכחות. מסתבר שהמסלולים המתונים היו מסלולי גלישה נפלאים ונעימים לא פחות והביאו אותו בדיוק, אבל ב ד י ו ק לאותה נקודה.
