חלק א-התהליך האישי שלי:

תמיד הייתי חוקרת נפש האדם. רוצה להגיע לנימי הנפש. גם בעבודתי כרואת חשבון- זה הערך המוסף שלי. מגיעה לנפש האדם, רוצה להכיר ולתת לה מקום, להבין את המנגנון ולעזור.

תמיד הייתי מטפלת, עוד מיילדות. מטפלת בהוריי, בחבריי, זה התפקיד שלקחתי על עצמי וגם הצלחתי בו. אבל את עצמי פחות חקרתי. הייתי בטיפולים, חיפשתי תשובות מבחוץ, שמישהו יגיד לי מה נכון. בעזרת שיטת המטאיזם למדתי לחקור, להבין מהם שיקופים, לראות דרך האחר את הנפש שלי, להבין שיש בי הרבה אישויות, שאני הסמכות, שאני זאת שיודעת. צרבתי פגיעות, פגיעות שתמיד היתה מוסתרת כדי שלא יראו. נתתי לה מקום, בתוכי, הבנתי מאיפה היא באה, לא התנגדתי אליה,התבוננתי בה. נתתי לה לצוף בלי התנגדות ואז היא השתתנתה. הילדה הקטנה רצתה מקום, לא להיות מפוחדת או פגיעה. ואז גם הגיעו ההתמרות, האפשרות להתנהג אחרת, לעשות הפוך מהאוטומט, להבין שזה לא אישי וזה בתוכי. זו הילדה הקטנה.

למדתי להבין את המנגנונים שלי, את ההולכות שלי. מה מביא למה. הצלחתי לנתק דברים שכבר לא משרתים אותי. דרך השיטה אני מצליחה לאבחן מהר מאוד אנשים שעוברים דרכי, עם רצון חזק לעזור להם, להתיר את הקשרים, הסלילים. השיטה עוזרת לי להגיע למצבי תודעה חדשים, להחליף מצב קיים לאחר, להצליח לשחרר את התקיעות והכאב, להתבונן.

גלי הגמא חזקים מאוד, אני מרגישה אותם בכל רגע שאני רוצה להשתמש בהם- והם מפתיעים אותי כל פעם מחדש בעוצמה וביכולת הריפוי שלהם.  אנרגיה מאוד חזקה, אנרגיה מרפאה.

השיטה לא מטפלת רק בפרט אלא ביקום כולו, כולנו אחד. אני רוצה למצוא את השילוב ואת האינטגראציה בין החלקים שלי, הגבריים והנשיים. בין העבודה שלי כרואת חשבון ובין היותי מטפלת. בעבודה אני מרגישה שזה אזור הנוחות שלי, הלימודים והפרקטיקום הוציאו אותי מאזור זה וגילו לי צדדים חדשים בתוכי. רוצה למצוא את הדרך לשלב בין שניהם. להביא את צינור השפע לעולם, האמונה בטוב והחיבור לעצמנו.

הללוייה!!!

חלק 2- מטאיזם מול שיטת אדלר- התיאוריה האדלריאלינת

מטאיזם הינה פילוסופיית חיים מעשית. תפישת המטאיזם הינה דרך חיים, הרואה במציאות השתקפות מדוייקת של נבכי התודעה ושל עולם התוכן הפנימי שלנו.  זוהי פילוסופיה מעשית, המקנה מודלים סדורים לחקירה עצמאית של התודעה, כמו גם כלים פרקטיים, המאפשרים לכל אדם לקחת אחריות וליצור שינוי פנימי בתוכו, אשר יוביל מיידית לשינוי מהותי בחייו. חלק מעקרונות השיטה הם כי אין כלום בחוץ – אחריות מלאה של המטופל על חייו.

עקרונות אלו דומים לשיטה האדרליאנית, בה האדם הוא האחראי על השינוי -יש בכוחו לשנות את חייו ואת היחסים שחווה סביבו. לפי התיאוריה של אדלר אנחנו פועלים כדי להשיג מטרה שאנו עצמנו הצבנו, פירוש הדבר שיש לנו חופש בחירה. כלומר, הבסיס לשתי הגישות הוא דומה בכך שהאדם יכול לשנות בעצמו. את ההתנהגות שלו, את מחשבותיו שלו, מעשיו שלו.

כמו כן, בשתי הגישות ישנה חקירה עצמית ככלי טיפולי. באדלר ישנה התבוננות על הסביבה ועל היחסים בה ואילו שיטת המטאיזם דוגלת בכך שהמטופל הוא המטפל הטוב ביותר. עם זאת, דרך הטיפול בשתי השיטות שונה. בשיטת המטאיזם הטיפול הוא פנימה – החוצה. אנו משתמשים ברטטים (מחשבה עם רגש), באסוציאציות ובתחושות גופניות המתעוררים אצל המטופל. אלו אסטרטגיות של התת מודע של המטופל להיכנס פנימה. כלומר, הסתכלות על הרטטים הפנימיים, אין כלום בחוץ. באדלר, הטיפול מתמקד בסיפורים עצמם. למשל, איך אנחנו אומרים את הדברים, איך שאנחנו מספרים את הסיפור. השיטה של הטיפול הינה הדרכת הורים או אימון אישי שמטרתם להשיג את המטרות המשפחתיות והאישיות.

בשיטת המטאיזם, הסיפור פחות חשוב, אלא האופן בו אנו מזהים את השיקופים, מפענחים את הרטטים ומתרגמים את הזכרונות שמנהלים אותנו.

שיטת המטאיזם משתמשת בפרוטוקולים משני תודעה, בגלי המוח, בעיקר בגלי גמא שיכולים להביא את המטופל לכדי ריפוי, גם פיזי וגם רגשי. שיטת המטאיזם מתעסקת בחקר התודעה, ובעיקר מנסה להגיע לתת מודע כדי להביא לשינוי וריפוי ומתייחסת להיבטים פיזיים ותחושות – כל מחלה היא תוצר רגשי.

נקודה נוספת בה יש דמיון ושוני בן השיטות היא בנושא המערך המשפחתי.

שתי הגישות מדברות על כך שלכל אדם יש אישיות הטבועה בו עוד מילדותו.

בשיטת הטיפול באדלר מדברים על מערך משפחתי – כל הורה מתנהג באופן שונה לכל ילד. יתכנו הבדלים בדיעות שלהם כלפי כל ילד ולכן, הילדים מפתחים אישיות שונה ומתנהגים כפועל יוצא מכך בצורה שונה. אדלר מדבר על 'סגנון חיים'. כדי להתמודד עם נחיתות האדם מעצב לעצמו דפוסי התייחסות והתנהגות באמצעותם יוכל למצוא את הפיצוי לנחיתותו, אלו הן שיטות מיוחדות לכל אדם (רגשות, עמדות ותפיסות) באמצעותן הוא מבסס את מעמדו בחברה. סגנון החיים אינו מודע. על פי אדלר, סגנון החיים מגיל חמש בערך אינו משתנה. התנהגות משתנה בהתאם לנסיבות תוך התייחסות לסגנון.

בשתי הגישות ההשקפה שלנו על החיים, האמונות והדפוסים שלנו מושפעים מהמערך המשפחתי שלנו, ממה שחווינו ונצרב אצלנו בילדותנו עד גיל 5/6.

בגישה האדלריאנית מדברים על האוירה המשפחתית ושיטות חינוך.

ילד גדל ומתפתח בתוך משפחה, יוצר לעצמו לאט לאט, במהלך שנותיו הראשונות, מתוך האופן שבו הוא מפרש את מה שקורה סביבו – השקפות על החיים שלו. זה כאילו הלך ונכתב אצלו בראש מעין ספר או תסריט, בו כתובים כללים וחוקים, אמונות ודעות על כל דבר ועניין. למשל ילד שמתרשם כאילו במשפחתו יש דרישה להצטיין בכל מה שעושים עלול למצוא עצמו משחזר דפוס זה ומנסה למלא את 'התפקיד שלו' גם בבגרותו ובכל תחום אחר בחייו.

לפי אדלר, שלושה גורמים משפיעים על השקפות הילד- המערך המשפחתי, האוירה המשפחתית ושיטות החינוך המופעלים עליו. על שני האחרונים יש לנו השפעה.

לפי המטאיזם ישנה הורות מודעות. המשפחה מהווה חלק מהתודעה שלנו והיא בעלת השפעה על מי שהפכנו להיות. ההורים הם אלה שממשיכים את הרצף הרב דורי ומעבירים הלאה את השריטות והדפוסים שלהם. כלומר, את התחזית ההורית ניתן לקבוע לפי ההורים שלנו. עד גיל 6 נבנים המנגנונים וההשקפה שלנו על החיים.

בשתי הגישות מושא הטיפול הוא ההורה. באדלר הטיפול הוא דרך הדרכה הורית ושינוי דפוסי ההתנהגות של ההורה כלפי הילד. ההבדל המרכזי בין הגישות הוא שבשיטה האדרליאנית, יש להפריד בין ה'אני הפנימי' של ההורה לבין הילד שלו. יש להימנע מהזדהות יתר עם הילד כדי לא להשליך מנגנונים אישיים על הילד. הילד הוא יצור נפרד ואישיות נבדלת. לפי הגישה, ההסתכלות על האופן שבו ההורה היה ילד אינה רלוונטית, הילד הוא יישות נפרדת מההורה ויש להתרכז במציאות העכשווית.

לעומת זאת, במטאיזם, מרפאים את הילד דרך ההורה. יש למצוא את הילד הפנימי של ההורה, לשוחח איתו וליצור יחסים של קרבה.

כל ילד הוא שיקוף שלנו, וכל ילד מוציא חלקים שונים בתוכנו. לדוגמה, יכול להיות שילד יחווה דחייה חברתית. על פי המטאיזם יש לערוך חקירה עם ההורה -היכן הדחייה החברתית פוגשת אותו. לכן העבודה הנדרשת היא עבודה פנימית ועמוקה.המטפל יבחר בפרוטוקול המתאים לפי הילד הפנימי של ההורה. יש לשוחח איתו וליצור יחסים של קרבה.  ההורים ממשיכים את הרצף הרב דורי. המשפחה שלנו מהווה חלק מהתודעה שלנו. לשורשים שלנו יש השפעה רבה על מי שהפכנו להיות.

לסיכום, לשתי הגישות יש קוי דמיון רבים,בעיקר העקרון העומד בבסיס שתי הגישות  שמדבר על כך שלמטופל יש אחריות מלאה על חייו, האדם מחזיר את הכוח שלו הביתה. בשתי הגישות מדובר על ראייה סובייקטיבית – האדם רואה את המציאות ומפענח אותה לפי תפיסותיו ואמונותיו. עם זאת, שיטות הטיפול ושינוי אופן הפיענוח של המציאות הינן שונות בשתי השיטות.

רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!