מר נס נאנח אנחה עמוקה והרים את המזוודה שלו. שוב נטרקה הדלת בפניו. זה אף פעם לא נעים שדלת נטרקת לך על קצה האף, אבל האמת? שהוא כבר היה רגיל.
שנים הוא עובר מדלת לדלת, מנסה למכור את מרכולתו. המזוודה שלו, שבמבט ראשון הייתה יכולה להיראות מאד כבדה, דווקא לא הכבידה עליו כלל. האכזבות היו כבדות יותר ממנה, יותר כבדות מכל מזוודה.
הוא לא הבין איך אף אחד לא מכניס אותו הביתה, שלא לומר מקשיב לו לרגע. בלא מעט מקרים, הדלת כלל לא הייתה נפתחת ולעיתים היו נשמעים מעברה השני קולות עמומים כמו "אמא לא בבית", או "כבר תרמתי במשרד", שרק העלו חיוך עצוב על פניו.
איך יכול להיות שאף אחד לא רוצה ניסים? השאלה הזאת הפתיעה אותו בכל פעם מחדש.
*******
הסחורה של מר נס הייתה יקרה מפז. את מה שהתחבא במזוודה שלו אי אפשר היה לכמת במספרים או להסביר במילים. היה לו מודל עסקי מאד מאד מיוחד, וגם סודי, שבשורה התחתונה אמר שמבחינת הרוכשים הם כלל לא היו אמורים לשלם כלום. רק להסכים. אם הם רק היו פותחים לו את הדלת ומקשיבים להצעה המטורפת הזאת, כמובן.
הוא הציע להם ניסים, אמיתיים, שעובדים! אבל אף אחד לא היה מוכן אפילו לנסות. זה לא פשוט להציע ניסים, מסתבר.
זה אמנם לקח לו זמן, אבל רגע לפני שכבר חשב לסגור את העסק ולהתחיל לייבא טריקים זולים מסין, הוא החליט ללכת לעשות קורס בשיווק. אולי בכל זאת יקרה לו איזה נס.
*******
"עד כמה אתם מאמינים במוצר שלכם?", שאלה אותם אמונה, המנטורית הכי חמה לשיווק במערכת, והשאלה הזאת לא יצאה לו מהראש. בשנייה הראשונה הוא ענה שברור, מיליון אחוז, טריליון. בשנייה השנייה הוא כבר ענה שגם מאה אחוזים יכולים להספיק. בשנייה השלישית הוא כבר הבין שיוסטון, יש לנו בעיה.
"עד שלא תאמינו באמונה שלמה במוצר שלכם, אף אחד לא יאמין בו", היא סיימה את הסמינר עם המשפט הזה, שגרם למר נס לא מעט שעות נוספות של ממחשבה. .
*******
את נסיון הוא פגש בהפסקה של הסמינר. שניהם חיכו שתגיע אספקה חדשה של נס, נטול כמובן, היחידים ששתו את המשקה המוזר הזה.
מפה לשם הם התחילו לדבר, ונסיון סיפר לו את קורות חייו – שכיווצו את מר נס מרחמים ותדהמה.
"את כל זה אתה עברת ואתה עדיין פה?" מר נס לא יכול היה להאמין.
"זה עוד כלום בהשוואה למה שאעבור", חייך אליו נסיון, שהחיים כנראה חישלו אותו ממש.
הם שמו לב שגם אחרי הסמינר הם לא הפסיקו לדבר, ואפילו החליפו טלפונים והבטיחו להיפגש אחרי, כמו שתמיד מבטיחים אחרי קורסים ואז הופ! נשאבים לחים ונעלמים.
הם כלל לא יכלו לתאר מה יקרה להם אחרי הקורס ומה צופן להם העתיד המאד מאד קרוב.
*******
מר נס ונסיון הפכו להיות שותפים. הם היו מחוברים כל כך, עד שאחד היה מתחיל לדבר והשני היה ממשיך וההיפך, בטבעיות גמורה, כאילו מדובר באיש אחד.
נסיון היה דופק בדלת ולו, משום מה, תמיד פתחו. הקושי שלו פתח דלתות הרבה יותר מהניסים. הוא היה מתחיל לדבר מהנסיון שלו, ואז מר נס היה מוציא את הניסים שלו מהמזוודה וזהו. לא היה צריך יותר. משהו בחיבור ביניהם עבד כמו קסם. אי אפשר להסביר ניסים, אבל יותר ויותר אנשים התחילו להאמין להם, כמו שאמונה הבטיחה.
"מתוך הנסיון יעלה הנס", היה הסלוגן שלהם רק שבניגוד לסלוגנים אחרים הוא לא היה רק הבטחה לא ממומשת, אלא מציאות ממש.
הקונים הבינו את הנסיון, ראו אותו, והבינו שהנס קורה מתוכו. אז כבר היה להם הרבה יותר קל להסכים.
בסוף יום הם היו יושבים יחד, על כוס נס כמובן, ומדברים על החיים. הם חשבו שאיזה מזל שהם נפגשו, והפכו לשותפים, ואיך החיים הפכו הרבה יותר קלים וכיפיים מאז שהם ביחד, שזה לכשעצמו ממש נס.
