״ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי״…

משה כותב שירה בפעם השנייה בחייו.
הפעם הראשונה הייתה אחרי חציית ים סוף, אז כתב משה את שירת הים ותפקידה היה להלל ולשבח ולהודות לאלוהים על הניסים ועל הנפלאות.
40 שנים לאחר מכן כותב משה שוב שירה ותפקידה שונה לחלוטין.
הפעם תפקיד השירה הוא להזכיר לדורות הבאים מיהו האלוהים.
מיהו השולט.
מיהו הקובע.
ומדוע החליט משה לחתום את מילותיו דוקא בשירה?
אולי משום שהרגיש שאמר דיו?
שאין לו יותר מה להוסיף על כל שנאמר?
אולי הרגיש שדבריו אינם מחלחלים, הדברים נופלים על אוזניים ערלות
וכי העם ישוב לסורו,
יישכח מיהו אלוהיו?
אולי הוא בוחר לסיים את דבריו, כפי שהתחיל,
בשירה?
שירה קרובה אלינו יותר ממשפטים ארוכים.
נגישה וזכירה הרבה יותר.
לעיתים קרובות שורה אחת של שיר יכולה לרומם את הנפש פי כמה מפסוקים רבים.
בסיכומו של דבר השירה כאן מדברת על זה שיש אלוהים אחד ויחיד.
זהו האלוהים הכל יכול!
הוא יכול לשמוח ויכול לכעוס.
יכול להרוג ויכול לחיות.
מעניש ומציל ומרפא.
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי..
פעמיים נאמר אני.
אל תשכחו מי הוא האלוהים.
אין אני מלבדי
אלוהים הוא אל קנא ואין הוא רוצה לו מתחרים.
מסרב בתוקף לעבודת אלילים.
אלוהים רוצה את כל כולנו מבלי להתחלק.
זה מה שעלינו לזכור בכל הדורות זהו המסר העיקרי בכל התורה כולה.
האלוהים שלנו קיים ונוכח, הוא מתקיים בכל רגע ורגע. בכל הוויה בכל עבר הווה ועתיד.
השאלה היא רק האם אני רואה אותו? מרגישה אותו? מקשיבה לו?
נותנת לנוכחות שלו מקום?
לא מחליפה אותו באלוהים אחרים?
לא בכדי אנו קוראים פרשה זו בסמוך ליום הכיפורים.
יום בו כל אחד ואחד עושה את חשבון הנפש שלו עם עצמו מול אלוהיו
ובודק עד כמה אלוהיו חי והוא בנוכחות בחייו?
עד כמה האלוהות שרירה וקיימת וממלאה את מציאות חייו?
עד כמה הוא מוכן לפגוש את האלוהים להביט בו ולהקשיב לדבריו.
לפיכך עלינו לשאול את עצמינו איזה אלוהים פגשנו השנה?
האם את האלוהים הכועס והמעניש?
או אולי את אלוהי הברכה והשפע?
האם הרגשנו חוסים תחת כנפיו?
או שמא הרגשנו בודדים ועזובים?
האם פגשנו אותו בשתיקה או בסערה?
האם בביתנו או אולי בארץ רחוקה?
האם בשנאה או שנפגשנו איתו באהבה?
האם הוא בזכרון או אולי בשכחה?

ואם נזכור רק את השורה הזו מהשירה
דיינו.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.

גמר חתימה טובה לכולנו
ענת.