בפרשה זו שתי תובנות הסבו את תשומת לבי באופן מיוחד.
והן גם משלימות אחת את השנייה.
האחת:
״וַיֵּרֶד יְהוָה עַל–הַר סִינַי, אֶל–רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל–רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה״.
שימו לב ליופי הזה
אלוהים יורד
ומשה עולה.
אלוהים ומשה נפגשים באמצע הדרך.
כמה נפלא לדעת ולהבין שאנחנו לא לבד.
כל שעלינו לעשות, זה את מיטב יכולתנו בשביל להגיע למעלה.
כאשר אנחנו בתנועה מעלה, יש מי שיהיה עבורנו בתנועה מטה.
במקום בו אנחנו נעצרים מגיע כח גדול מאיתנו לקראתנו.
זוהי נקודת המפגש שלנו.
הנקודה המיטיבה עמנו.
נקודת בה אנחנו מגיעים אל שיאנו.
אנחנו והאלוהים הופכים להיות אחד.
השניה:
״וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל–הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר–שָׁם הָאֱלֹהִים״.
אלוהים נמצא בתוך הערפל.
ההפך ממה שאנחנו רגילים לחשוב.
אנחנו רגילים לראות את אלוהים בדברים הטובים המיטיבים המחייכים.
ופתאום אלוהים בתוך הערפל.
ומי רוצה להכנס אל הערפל? הרי הדברים שם לא ברורים, מעורפלים.
אך גם אם נרצה בכך וגם אם לא, הערפל הוא חלק מחיינו.
ישנם רגעים בחיינו בהם הערפל שולט, ושום דבר לא ברור לנו יותר.
אנחנו מגששים, אנחנו באפילה, אנחנו בפחד, לא ממש יודעים לאן לפנותֿ.
היופי בפרשה הזו, היא ההבנה הנשגבת, שגם שם, בתוך הערפול הזה,
במקום בו הדרך נעלמת, ופתאום כל מה שמוכר נראה ומרגיש אחרת .
גם שם אנחנו לא לבד.
גם בתוך הטישטוש הזה נמצא אלוהים.
והוא שם בשביל לכוון אותנו ולהאיר לנו את המשך הדרך.
שימו לב שמשה ניגש אל הערפל בלי היסוס.
הוא מבין שבתוך הערפל הזה יש קול עבורו, יש אמת שמסתתרת.
משה הוא איש של הקשבה.
על ידי הקשבה לקול אלוהי הוא הוציא את בני ישראל ממצרים.
הוא צועד פנימה אל תוך ההר בשביל להקשיב לאלוהים.
הוא לא מחפש דרך מילוט, הוא לא מחפש דרך קלה.
משה יודע שבדרכים הנסתרות, הלא ברורות והמאתגרות,
אם הלב פתוח ומלא באמונה,
אזי גם שם, בתוך הערפל, מחכה לו משהו.
משה מסכים לא לדעת, לא להבין.
מסכים להתמסר.
וברגעי ההתמסרות האלה, בתוך הדממה,
הוא שומע את הקול ורואה את הבלתי נשכח.
זוכה לראות את מה שכולנו מייחלים לעצמנו.
זוהי פעולה שדורשת אומץ ואמונה
ולעיתים זוהי הברירה היחידה שיש לנו.
כאשר אנחנו נמצאים בתהליכים בחיינו כאלה ואחרים,
כאשר אנו נכנסים באמונה אל עבר הלא נודע.
בהתחלה הכל נראה מעורפל, מפחיד,
יש לא מעט רגעי חושך טשטוש וחוסר בהירות.
ככל שהאמונה גדלה, הספק קטן
התמונה מתבהרת, הערפל מתפוגג
ואנו נהנים מרגעים עם ידיעה מזוקקת וברורה שאנחנו לא לבד.
"כי שם האלוהים"
שבת טובה ומוארת.
ענת.
