"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלוהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך.."
פרשה זו מתחילה בגאולה ומסתיימת בגלות.
משה פורש בפני העם את האפשרויות שיש בפניהם.
החיים הטובים , יישוב הארץ, השגשוג החיים הטובים והנוחים, מלוא השפע.
כל אלה הם תגמול לשמחה ולהודיה ולעשיית החסד.
וזה עובד כמו גלגל , כאשר יש שמחה, יש שגשוג, כאשר יש הודייה יש תנובה ,
כאשר אלה הם הרגשות השולטים, אף אחד לא יכול לנצח אותנו.
כאשר מצב הרוח הוא כל כך מרומם נמצאים על גג העולם .
הופכים להיות לראש, ולא לזנב.
"ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה…"
ומהם החיים הרעים" יש בהם למעשה הכל מכל וכל, ממש כמו בחיים הטובים , לא חסר כלום,
אבל מפסיקים להנות, מפסיקים לשמוח, ומפסיקים להודות.
ולפיכך מגיעות הקללות.
מה שחשוב להבין כאן, זה את הטריק לחיים טובים .
ברגע נפסיק לשמוח ממה שיש לנו – יפסיק להיות לנו.
ברגע שנפסיק להודות על מה שקיבלנו – לא יהיה על מה להודות.
ברגע שלא נהיה מודעים לטוב שיש בעולמנו – עולמנו לא יהיה טוב.
וכאשר משה מנבא על הרע, הוא לא פוסח על כלום , מחלות ואויבים ומגיפות, ושגעון, ועוד ועוד….
עד לגרוע מכל איבוד המולדת, גלות.
אין דבר נורא יותר מלאבד את הארץ שלנו, הבית שלנו.
להיות עבדים למישהו אחר.
לאבד את הזהות.
הגלות הינה מקום קשה ביותר , מקום בו מרגישים אבודים ולכודים .
קשה לשמוח בגלות כי כלום שם לא שייך לנו.
הגלות אינה בהכרח חייבת להיות בארץ אחרת.
גלות אפשר להרגיש גם בתוך הבית פנימה.
כאשר אנחנו מתנהלים על פי רצונם של אחרים, אנחנו בגלות.
כאשר אנחנו נאמנים לאחרים ולא לעצמנו אנחנו בגלות.
כאשר הכעס והצער , הכאב והאשמה עומדים ביננו לבין השמחה, אנחנו בגלות.
הפרשה משקפת את המשקל הרב שאנחנו נותנים לאין בחיינו, לחסר , לכאב .
התנהגות זו מרחיקה אותנו מן השמחה ואז הירידה למטה היא מהירה.
הדרך חזרה הבייתה, אל האלוהים , אל עצמנו תלויה בנו ,
תלויה בהלך הרוח איתו אנחנו מסתובבים בעולם.
עלינו ללמוד לעבור מתודעת חסר לתודעת שפע.
ולהתהלך בעולם עם הלך רוח של "יש".
הלך רוח זה , יביא איתו את השמחה.
ואיתה תחזור הברכה הטהורה.
שבת של שמחה
ענת.
