"כי תצא למלחמה על אויביך".
שימו לב שלא כתוב אם תצא אלא "כי תצא".
כי זה ברור ומובן מאליו שאנחנו יוצאים למלחמות.
גם אם זה לא מוצא חן בעיננו, זו המציאות.
ואני לא מדברת כאן רק על מלחמות של צבא בצבא.
כמעט בכל יום כאשר אנחנו יוצאים מביתנו, אנחנו פוגשים במלחמה.
בין אם זה הנהגים בכביש,
הקופאית בסופר,
הפקידה בקופ"ח
ההפגנות בבלפור, ואיפה לא?
לפעמים אין לנו ברירה ואנחנו נאלצים לצאת אל המלחמות האלה בכדי להגן על עצמינו ועל זכותיונו.
אך גם כאן באה התורה ואומרת,
יש חוקים!
גם במקום קשה של אלימות במקום שכביכול אין בו חוקים.
גם שם יש חוקים וזה בא כדי לשמור אותנו.
בכדי שנפשנו לא תושחת ולא תתמכר לתאוות הכח.
כאשר יוצאים למאבק צריך לדעת לא ללכת בו לאיבוד,
לא להפוך אותו לתכלית,
ובטח לא להחליף אותו במציאות חיינו.
החוקים באים לשמור על צלם אנוש גם בקרב הלוחמים.
וזה בא לדאוג לכל הצדדים במלחמה.
לא כל אחד מתאים לצאת למלחמה!
בתורה יש פטור למי שבנה בית חדש.
או נשא אישה, נשוי טרי.
או נטע כרם חדשה.
או ליבו רך מלהלחם.
ואולי אפשר ללמוד מכך איך אפשר לא לצאת למלחמה, כיצד אפשר להמנע.
יש כאן ראייה ולימוד על דרך נוספת, דרך שתוכל להציל אותנו ממצב של מלחמה
שלכל הדעות הוא מצב לא אידיאלי.
וכמו שכבר נאמר , במלחמות אף אחד לא מנצח.
אז אולי זה בא ללמד אותנו שבמקום להילחם,
אפשר להפנות את תשומת הלב למקומות בהם אפשר להצמיח ולגדל.
למקומות בהם אפשר לעסוק בתקווה ולא במאבק.
מקומות של התאהבות, המשכיות, בנייה ויצירה.
פרשה זו הכוללת בתוכה יותר מצוות מכל פרשה אחרת בתורה,
היא עוסקת ברובה בענינים שבין אדם וחברו
ושמה דגש על החמלה ועל החסד.
כמה חשובות תכונות אלה כאשר נמצאים במצב שבו הכח עולה לראש ויכול לעוור אותנו.
פרשה זו מתאימה מאד לימי אלול ימים של חשבון נפש וסליחות.
הימים בהם אנו נמצאים כעת.
היא מזמינה אותנו לגלות אכפתיות והתחשבות באדם ובטבע הסובב אותנו.
תשומת לב וראיית השני כבעל ערך בדיוק כמוני.
אחת הפרשנויות היפות שאני אוהבת במיוחד למילה אלול היא
"אלו ואלו דברי אלוהים חיים".
והתובנה הגדולה שלפעמים כדי להמנע ממלחמה, כל שצריך הוא,
הקשבה אחד לשני, כבוד, תחושה של שויון
ותמיד עוזרת נגיעה אחת רכה.
רוך ורכות.
שבת רכה ומלטפת
ענת.
