"וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים"
משה נעלם לעם
העם מבוהל ונכנס ללחץ,
לאן נעלם לו משה, הלך ולא חזר?
השאיר עם מפוחד ומבולבל,
עם של עבדים שאין לו כיוון ואף לא מטרה.
והעם זקוק נואשות למשהו להאחז בו.
משהו מוחשי וארצי.
משהו שיהיה תחליף לתחושת הביטחון שנעלמה.
משהו שיביא שקט,
שיביא ידיעה.
כי במקום בו נגמרת הידיעה מתחילה האמונה.
וכשאין אמונה, נוצר חלל, נוצר חוסר ונכנס הפחד .
ואת החלל הזה צריך למלא במשהו ולא משנה מה.
במקרה שלפננו מתמלא החלל באלוהים מעשה ידי אדם, יצירה אנושית שתחליף את הקדושה.
העיקר לא להישאר לבד.
ואהרן לא שואל ולא מרגיע
הוא כאן בכדי לשרת את העם.
רוצים אלוהים תקבלו אלוהים !
לא סתם אלוהים, כי אם אחד שעשוי מזהב.
לא סתם זהב, כי אם את אותו הזהב היקר לכם אותו הצלחתם לא לשכוח בחיפזון היציאה ממצרים, אותו
רכוש אשר הבאתם עימכם מארץ העבדות.
"ויתפרקו כל העם"
כמה כל מילה היא משמעותית
היתה התפרקות מהזהב.
והיתה התפקרות
פריקת האמונה, פריקה מוסרית
ומפריקה זו נבנה "עגל מסיכה", עגל שהסתיר את האמת .
ואחרי שהעם קיבל את הא(עגל)לוהים שלו
הם ישבו לאכול לשתות ולצחק.
עכשיו מבחינת העם אפשר להתהולל.
והרי זו התרסקות טוטאלית, משיאי הקדושה של מעמד הר סיני, אל עולם מופקר.
מרגעי אמונה וחיבור שמיימי ורוחני לרגעים של ניתוק והאחזות בחומר.
וכאשר יש ניתוק שכזה מתחילה מלחמה בין רוח וחומר.
ואכן זה מה שקורה,
ברגע שיורד משה מהר סיני עם לוחות הקדושה בידיו ומגלה את החרפה.
אלה הם רגעי שבר ומשבר בתוך לב המנהיג, וזה מתגלם מיד במציאות ההולגרפית
הלוחות נשברים!
משה זועק בלב שבור "מי ליהוה אליי"
ומצטרפים אליו לקריאה בני לוי ,
והוא מאפשר להם להרוג 3000 איש.
מלחמה בכל קנה מידה אפשרי.
שבר ומשבר בכל המימדים, רוחנית רגשית פיזית ותודעתית
ומנהיג כמו משה, מבין גם מבין, שבשביל לחזור למצב תודעתי אחר
למצב של אמונה, למצב של איסוף השברים וחזרה לשלם.
יש צורך בשינוי גדול.
יש צורך בהסתכלות ובהתבוננות עמוקה אל תוכי תוכו.
והוא יוצא שוב ל 40 ימים בהם הוא יושב ומשוחח עם האלוהים.
עורך עמו דיאלוג מרגש פנים אל פנים, דיאלוג יחיד ומיוחד בתנ"ך כולו , לא היה עוד כמותו.
בודק בפנים מה צריך להשתנות בתוכו, בתוך המנהיג, בשביל להחזיר את העם לתקנו.
איפה צריך להעשות עוד תיקון.
הוא מבין שבשביל לשנות משהו בחוץ ,יש צורך מיידי לשנות משהו בפנים.
קודם כל הוא צריך להשתנות!
והוא יודע באמונה שלמה ששינוי זה ישיב את העם למוטב, ויעצור את ההפקרות.
אני מוצאת קשר הדוק בין נגיף הקורונה למצב התודעתי בתוך עמינו.
אין מנהיג, אין הנהגה, ואנחנו חשופים למכות.
אין זה סתם שנסגרו השמים אין יוצא ואין בא.
זמן לשהות ב"מיץ של עצמנו", זמן להתכנס, זמן לעשות בחירות אמיתיות.
זמן להנהגה לעשות בדק בית ולהסתכל פנימה, לעשות עבודה ולהשתנות, לוותר על האגו.
ואם צריך אז לקחת פסק זמן של 40 ימים ולהתבודד.
ואז לחזור קורנים ולהנהיג את העם.
האור הקורן הזה ימיס כל חיידק.
מילים של אמון ומילים של אמת יש בדיאלוג הזה בינו ובין האלוהים.
מילים בהם אלוהים משיב לו "כי מצאת חן בעיני"
משה מוצא חן בעיני אלוהים
משה מוצא חן שוב בעיני עצמו.
וברגע ששבה האהבה ושבה האמונה,
אפשר להתעלות על הכל, לרדת מטה ולהתחיל מבראשית.
הפעם הוא יורד עם לוחות חדשים שנכתבו בידי אדם.
משה יורד עם הברית החדשה שכרת עם אלוהים אותה הוא מתכוון להנחיל לעם.
משה מלמד אותנו מה צריך לעשות מנהיג בשעת משבר.
התכנסות פנימה, מפגש עם האלוהים, חיזוק האמונה והתמלאות באהבה.
פעולות אלו קורנות מעור פניו ומעידות על גדולתו ועל אישיותו.
עם האור הקורן הזה
הוא חוזר אל העם והופף להיות מנהיג בלתי נשכח
עד ימינו אנו!