כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

שימו לב ליכולתו הנבואית המדהימה של משה.
הוא מנבא מילה במילה את מה שיאמרו זקני העם בעוד מאתיים שנה לשמואל הנביא (שמואל א -פרק ח).
העם ירצה מלך ככל הגויים.
משה יודע את זה.
שמואל מתחלחל מזה.
למעשה, אם נחשוב על זה לעומק, כולנו רוצים שיהיה לנו מלך,
מישהו שיחליט בשבילנו, ילחם בשבילנו, ייצג אותנו, מישהו אחר שיהיה הפנים שלנו, והמוח והכוח.
מישהו שיעשה עבורינו את העבודה, בשביל שאנחנו נוכל להרגיש נסיכים ונסיכות.
עם ישראל כמו כולם.
קשה לו להתמודד עם אלוהים, עם הדבר המופשט הזה, הלא תמיד ברור, הלא תמיד צפוי.
עם ישראל ככל העמים רוצה משהו מוחשי.
משה שמכיר הייטב את עמו, יודע בדיוק עם מי יש לו עסק.
וברוח הנבואה רואה את שעומד לקרות.
ולכן הוא שם סייגים רבים לדמות המלך. (דברים יז-15) והנה הם לפניכם:
המלך חייב להיות:
מקרב אחיך.
צנוע,לא ירבה בכסף וזהב.
לא יחזיר את העם לעבדות, למקום הצר.
לא ירבה נשים.
איש עם יראת אלוהים,
אסור לו ובניו להתנשא מעל העם.
עליו להיות ראשון בין שווים!
עליו להיות כל הזמן עם יד על הדופק, בכדי לו לטעות ימינה או שמאלה.
והתגמול אם יעשה את כל זה,
ממלכתו תאריך ימים!
יש מועמדים?
צודקים אין,
זה לא נשמע כל כך אטרקטיבי להיות מלך בישראל.
ומה הפלא שאנחנו רוצים שמישהו אחר יהיה למלך?
ואכן ההסטוריה מראה שמלכי ישראל לא החזיקו מעמד.
ואולי זו הסיבה שאין לנו היום מלך רשמי.
אין מועמדים!
אך הדרישות האלה, למרות שאין לנו היום מלך , הן פונות אל כל אחד ואחת מאיתנו,
לבדוק את המלכות הפרטית שלו.
כיצד אנחנו מולכים בחיינו?
האם בענווה?
האם לוטשים עיניים עבור כסף ורכוש מעבר למידתנו?
האם אנחנו מצליחים להוביל עצמנו קדימה, למקומות מחזקים ומפתחים,
ולא חזרה ל״מצרים״, לעבדות צרה בעבור סיר בשר?,
האם אנחנו נאמנים במלכותנו, לעצמנו? או אולי מפזרים את אהבתנו לריק?
האם אנחנו ממשיכים ללמוד ולהתעמק, להבין את דרכנו, את מצוותנו, מתנתנו שליחותנו,
ולמלא אותה בצורה הטובה ביותר?
האם אנחנו מבינים את היותנו מלכים שווים? בדיוק כמו כולם.
עצם ההמלכה אינה מספיקה.
מוטלת כאן עבודה יומיומית, תחזוקה.
מלאכת המלכות היא מורכבת ומגוונת.
לא משימה פשוטה כלל וכלל.
הרבה פעמים עם תחושה שאין תגמול.
להיות מלכה על חיי, להניח כתר על ראשי,
זוהי זכות ומחויבות.
זוהי משימת חיים.
משימה אשר תאפשר לנו לראות את החיים ממבט על, לראות תמונה גדולה וכוללת.
משימה אשר תחבר אותנו אל המקומות הכמוסים ביותר הקיימים בנו.
משימה אשר תוביל אותנו קדימה, לחיים מלאי בחירות מודעות.
משימה בה נבין מהי תורתנו ומהו הכיוון בדרכנו ובזה נתמקד.
"כי אם בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכל אשר יעשה יצליח"
אשרינו שנדע להנהיג את חיינו.

הללויה!