״הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״
בפרשה זו אנו מתוודעים לבניהם של יצחק ורבקה, עשו ויעקב, עוד בהיותם בבטן אימם.
יש בינהם מאבק שנמשך לאורך כל חייהם. מאבק על הבכורה, על הברכה, על המקום, על החיים.
פרשה זו מייצגת ביתר שאת, את המאבק בין הבשר לבין הרוח ואת מה שקורה כאשר הם לא באיזון.
הבשר מיוצג כאן על ידי עשו איש ציד איש שדה איש ארצי.
הרוח מיוצגת כאן על ידי יעקב ״איש תם יושב אוהלים״.
מאבק שהוא בראש ובראשונה מאבק פנימי בתוכם עוד טרם הוא פורץ החוצה.
מאבק שראשיתו בהתנהגות של ההורים.
כל הורה בוחר לו ילד אחד לאהוב אותו.
כל ילד גדל בחוסר.
20 שנות עקרות הביאו כנראה לריחוק בין יצחק ורבקה.
מה גם החרדה שהשתלטה עליה כבר בפגישה הראשונה עם יצחק, כנראה שמעולם לא נרגעה.
אחרת למה אין שיח בינהם?
למה רבקה לא מספרת ליצחק על הנבואה ששמעה כשהייתה בהריון?
למה אינה משתפת את יצחק ברצונה לברך את יעקב?
החיים מתנהלים, החלטות נופלות והשניים לא מדברים.
אז מה יש בינהם?
יש מאבק שמתבטא בשתיקות תחבולות תחרות ומלחמה.
יש רק משפט אחד שרבקה אומרת ליצחק, רגע אחרי שמתגלה התרמית.
״ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת,
אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים״.
מספר פסוקים קודם כתוב, שגם יצחק וגם רבקה לא מרוצים מהאישה איתה התחתן עשו.
רבקה רוצה להבריח את יעקב מפני עשו.
ועל זה היא בונה את המתקפה שלה .
אז עד שיש שיחה בינהם, היא מניפולטיבית.
ומתי אנחנו משתמשים במניפולציות?
כאשר אנחנו מפחדים.
כאשר אנחנו לא בוטחים בצד השני.
כאשר אנחנו לא בטוחים בעצמנו.
—
נאמר על יצחק ש״זקן הוא ותכהינה עיניו מראות״.
מעבר לזה שהוא לא רואה טוב פיזית הוא גם היה שרוי באותה העת בעיוורון רוחני.
רבקה מנצלת את זה.
היא דואגת לכל פרט ופרט במרמה.
מבשלת את מיטב התבשילים ליצחק שאוהב לאכול.
דואגת למלבושיו של יעקב שגם ירגישו וגם יריחו כעשו.
שימו לב שצליל קולו של יעקב אינו מדאיג אותה.
זאת משום שצליל קולם של יעקב ועשו זהה.
אני מכירה את זה היטב מבניי, לשלושתם יש קול דומה ולא אחת אני מתבלבלת בינהם.
אך יש פרט אחד עליו רבקה לא חושבת.
זהו הדבר אשר גרם ליצחק לחשוד כל כך ולבדוק מספר פעמים האם זהו עשו ניצב לפניו.
רגעי החשדות הם גם רגעי תחילתה של ההתעוררות הרוחנית שלו.
יצחק מתפלא על המהירות בה חוזר עשו מהשדה עם הציד.
״מה זה מיהרת למצוא בני״?
יעקב המחופש עונה לו,
״כי הקרה יהוה אלוהיך לפניי״.
כאן עולה חשדו של יצחק.
עשו אינו מדבר בשפה כזו.
עשו הוא איש שדה ושפתו עממית.
יעקב הוא איש הרוח שלומד ומדבר בשפה כזו.
ועל כן נאמר
״הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו״
המילים בהם משתמש יעקב ולא צליל קולו.
פסוק זה מתאר את שיאו של המאבק שקיים בתוך המשפחה.
המאבק בין הרוח לבין הבשר.
בן אחד רוחני, השני גשמי.
האחד לומד, השני עובד.
בשל תכונות אלו האחד אהוב על אמו, השני אהוב על אביו.
איש הרוח נותן לאחרים לעשות את העבודה עבורו ואינו מבדיל בין טוב ורע.
איש הבשר מזלזל בעוצמת הרוח ואינו מודע לתוצאות של מעשיו.(מכירת הבכורה).
חסר איזון בחיי שניהם.
כאשר יש מאבק בין הבשר לבין הרוח כולם יוצאים מופסדים.
כאשר אחד מהם נמצא בחוסר, נוצרים מאבקים פנימיים וחיצוניים.
אין בינהם טוב יותר, או עדיף יותר!
יש צורך בשניהם!
חיים תקינים, של הרמוניה ושל שלום, זקוקים לסנכרון בין השניים.
וברגע שהשניים מסונכרנים, אפשר לומר שזוכים להבין שפע.
שפע זה להבין שהכל זמין עבורי תמיד.
גם עניני הרוח
וגם עניני החומר.
אחרי התרמית המשפחה מתפרקת.
הם לא בשלים כרגע לחיות ביחד.
הם צריכים למצוא את האיזון בתוכם בשביל לחיות בשלום.
עשו רוצה להרוג את יעקב.
יעקב בורח לגלות ל21 שנים.
רבקה לא תראה עוד את בנה האהוב.
ויצחק, זה שחשב שיום מותו מתקרב,
זוכה לחיות עוד שנים רבות.
שבת שלום
וקידוד שפע מתמיר.
ענת.
