״עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שמות 25-8

זוכרים את רגעי ההתאהבות שלכם?
את רגעי השיא ?
כיצד לא היה לכם צורך בכלום חוץ מהרגע הנוכחי.
הלב הגדוש בהתרגשות ובאהבה סיפק לכם באותם הרגעים את כל צרככם.
זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במעמד הר סיני,
כאשר הם שמעו את השופרות וראו את המראות.
ליבם געש וגדש עד מלוא באותם רגעים.
היו אלה רגעי שיא מלווים בתחושת קירבה וההתחברות.
שיא ההתאהבות בינם ובין אלוהים.
מיד לאחר מכן אנחנו קוראים שאלוהים מבקש מהם תרומות בשביל לבנות משכן.
ומה הצורך ומה התועלת במשכן אחרי מעמד שכזה?
נכון הוא הדבר שכאשר נמצאים בשיא ההתחברות, בשיא ההקרבה, בשיא ההתאהבות
אין צורך בחומר ובסממנים חיצוניים.
אין צורך בכלום חוץ מאשר מהביחד.
ככה זה בכל אהבה, גשמית וגם רוחנית.
אך מה קורה כאשר הרוחות נרגעות ?
כאשר הרגע המפצפץ נעלם?
כאשר השגרה שבה אל ביתנו?
כשרגעי השיא נרגעים, יש צורך בתזכורת.
ומכיון שאנחנו בני האדם עשויים מחומר, כך גם צריכה להיות התזכורת,
כיון שחומר הינו הדבר שמדבר אלינו בצורה הטובה ביותר,
זוהי אם כן הדרך שלנו להתבטא בעולם.

לכן מגיעה בקשת האלוהים:
״עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״
תבנו משהו חומרי שיזכיר לנו תמיד את הקירבה ביננו.
שימו לב ליופי שיש בפסוק הזה,
אין הוא אומר עשו לי משכן ושכנתי בתוכו.
אלוהים אינו מעונין לשכון בתוך המשכן.
זה לא הענין, המשכן הוא רק תזכורת חומרית לעצם הענין.
אלוהים אומר ״ושכנתי בתוכם״
אלוהים הוא חלק בלתי נפרד מכל אחד ואחת מאיתנו
חלק מהלבד שלנו וחלק מהביחד שלנו .
וביחד נסללת לנו הדרך להתחברות.
בשביל שנוכל בכל רגע להיזכר ברגע ההתאהבות.
ולא נשכח את עוצמת האחדות.

משכן זה צריך להבנות מנדיבות הלב
עם החומרים היקרים ביותר,
מכיון שהתקרבות אמיתית , נתינה אמיתית ,
חייבת להעשות מלב שמחובר לתודעת שפע.
מלב שאינו חסר דבר.
בל נשכח שלפני רגע היינו עבדים וחיינו בתודעת חוסר,
לפיכך ההתעקשות על השפע.
לב שמחובר לתודעת שפע, ימצא שפע אפילו במדבר .
לב כזה ייתן ויניב בכל מצב.
בני ישראל שהתרגלו עד כה לקבל, לומדים עכשיו את הנתינה.
למידה מלאת תבונה וחוכמה, עם דגש כפול שגם הנתינה וגם הקבלה
מוזנים מאותו המקור.
וחשוב לשמור על איזון בינהם.
המשכן שייבנה מנדיבות ליבם
ויהיה בתנועה,
יזכיר לכל אחד ואחת את הנתינה השופעת.
יזכיר את המשך המסע שלא נגמר.
ויזכיר מאד שאת החיבור והאחדות בין האדם לאלוהיו
לא יוכל להפריד אף אחד.

שבת שופעת שלום

ובחירות מיטיבות

ענת.