חלק א' – התהליך האישי שלי
אמונה, אמונה, אמונה…. כל חיי מתבססים על אמונה באחד והיחיד – א ל ו ה י ם. וכך למעשה החיבור שלי עם מרחב מודעות התחיל. התעוררתי בבוקר חנוקה וזועקת מכאבים פנימיים, הרגשתי לחץ גדול בחזה, אני לפני החלטה גדולה שהולכת איתי כמה חודשים… אני רוצה להתגרש, בלי סיבה כי ככה מרגיש לי, הנשימות קשות וכבדות, העצבות מכאיבה, אין אנרגיה , יש בכי לא מובן, אני במסע הדיכאוני הזה למעלה מ – 10 שנים, אני רואה רק חושך בכל המובנים והגוף מתנהג בהתאם.
ואז הגיע הרגע שבו מצאתי כוחות להתחבר לאלוהים וביקשתי עזרה:
"אלוהים היקר שלי, איפה אתה ?, מדוע אתה לא רואה אותי?, את הסבל שלי?, את הכאבים שבי ?, אני מרגישה את הגוף שלי מדבר, הוא זועק: "אם לא תקומי עכשיו ותצעדי בדרך החיים, את תמצאי את מותך בדיוק כמו אמא שלך, מוות איטי ומתמשך מסרטן…". באותם ימים הרגשתי שאלוהים נטש אותי, אפילו תפילת שמע ישראל לא הצלחתי להגיד… כל פעם משהו מנע ממני להגיד את מילות התפילה… המילים התנדפו ממוחי ולא הצלחתי להתחבר… ולא סתם אני מציינת את זה… כי החיבור שלי לאלוהים הוא כל עולמי, וכשיש ניתוק… עולמי חרב, לא הבנתי את זה בזמנו.
מתוך חוסר ידיעה שקיים ניתוק ביני לבין אלוהים, ומתוך אמונה שהדיכאון שלי הוא תוצר של המוות של אמא שלי, שעליו הנחתי את האשמה שגרמה לערפול בראיית הקיים…והביאה אותי לנקודת הזמן בה רציתי להתגרש מהעולם הזה… וכשחשתי את גודל המחנק, פניתי לאלוהים וביקשתי את עזרתו, שיוליך אותי בדרך הנכונה, כדי שאוכל לנשום במקום הסגור הזה.
בעודי שוכבת במיטה ומנסה להשקיט את כל המחשבות, ובוחרת להקשיב… מחכה לקבל מסר… פתאום הפלאפון מצלצל, ואחותי לימור מזרחי מתקשרת, ומשום מקום מספרת לי שהיא נמצאת במרחב מודעות, שאלתי אותה: " מה זה ?", והיא המליצה לי להגיע למטריקס כדי להבין.
כשהסתיימה השיחה רצתי לחפש בגוגל "מרחב מודעות", התחלתי לקרוא ולא הצלחתי להבין כלום, כל המילים היו חסרות תוכן, לא הצליחו לייצר משפט, ראיתי רק אותיות, אבל משהו בתוכי אמר לי: " את לא צריכה להבין דבר, את רק צריכה לסמוך ולהאמין שברגע זה קיבלת את המסר שביקשת לפני 5 דקות… ופשוטו כמשמעו: "תירשמי !". וכך עשיתי, ללא מודעות או הבנה פשוט פעלתי על אוטומט.
לצאת מהמטריקס, למשוך בחוטים, כ"ח תדרים ומנהיגות… הייתי נוכחת פיזית בכל הקורסים, אבל עד אמצע קורס מנהיגות לא הבנתי מה אני עושה… הבנתי שיש שינויים בתוכי, פתאום הפסקתי לבכות, הדיכאון שליווה אותי שנים קיבל שם והכרה, האור הפנימי שבי נדלק בלי ללחוץ על שום מתג.
לעיתים הרגשתי כמו, רובוט במחלקת "הנדסה גנטית" של מרחב מודעות, הייתי חומר ביד היוצר. עד שהגיע שיעור "אגו" במנהיגות… נתבקשנו לבחור תחושה שאנחנו מזוהים איתה… כלום לא עלה לי, לא הרגשתי חיבור לשיעור, הייתי במקום אחר… וסתם זרקתי מילה "אכזבה" שמישהי קודמת ציינה. התחלנו את המדיטציה, ובתוך שניות צללתי לתוך הגוף, למקומות הכי מודחקים שיש. למרות שהחושך שם אמתני, יש איזה שהוא שקט ורוגע פנימי, ומתוך החושך בנקודת האמצע של משולש הצ'אקרות: הבסיס, המין ומקלעת השמש… יצאה דמות מוזהבת ומוארת עטופה בקרני אור, דומה לבודהה, הרגשתי שהיא מדברת איתי בשפת הרוח: "זו לא אכזבה" היא אומרת לי, ועלתה במהירות לצ'אקרת המלכות, וירדה במהירות כשהיא מושכת אותי אל נקודת זריקת האפידורל שבערה מזה זמן בגבי, "זה שיתוק" היא לוחשת … וצללה שוב לעומקי השחור במפגש משולש הצ'אקרות ונעלמה. הייתי משותקת, לא יכולתי להזיז שום חלק בגוף, והאמת… לא רציתי. הייתי מרותקת ממה שחוויתי עכשיו, הרגשתי שפגשתי את אלוהים באחת מצורותיו, והוא דיבר אלי. בעודי נפעמת… פתאום הרגשתי איך כל הצד הימני שלי שמתחיל בראש, ויורד לכל אורך הגוף, מתחיל להתחמם והחום הולך ומתגבר בראש… אני יודעת שקורה לי משהו טוב, ולכן אני מאשרת לעצמי להיות בתוך זה…כמה רגעים של הנאה צרופה בתוך השקט … ואז חזר הרעש, בהתחלה רק צלילי המוסיקה של המדיטציה, ופתאום אני שומעת את קולה של מאיה שמבקשת מאיתנו לחזור לגוף ולחדר.
בסוף השיעור קיבלנו דפי לימוד והדהים אותי לראות שדווקא בדפים של שיעור אגו מופיעה תמונה של בודהה… אומנם בשחור לבן… אבל מה הסיכוי שזה יקרה ?.
יצאתי מנקודת הנחה שאלוהים מתקשר איתי, שהוא אוהב אותי ושומר עלי… לא סתם קיבלתי את הטיפול הזה … יש הרבה מעבר.
הייתי באופוריה, חוויה של פעם בחיים, לאחר השיעור הכאב בגב נעלם, אבל המסר המשיך להדהד בי, שיתוק, חוסר עשייה, חוסר תפקוד בכל המישורים. לימים הבנתי שהשיתוק המשמעותי הוא השתקה של כל הרגשות החיוביים שלי, כמו: אהבה, נתינה, קבלה, מגע, שמחה, צמיחה…
קיבלתי פירוש עוצמתי יותר למילים: "ה' אלוהינו ה' האחד"… אלוהים הוא אחד על סך חלקיו, הוא מכיל את כל הדמויות והאמונות של כל בני האדם מכל המגזרים והדתות בעולם.
אחרי שיעור אגו, לא הצלחתי להתחבר לשאר השיעורים, הייתי מאוד לא נינוחה, הרגשתי עומס עצום שאני לא יכולה להכיל, הלכתי לאיבוד, הרגשתי ניתוק מהמרחב, רציתי שקורס מנהיגות הסתיים כבר, הייתי זקוקה לאיסוף, אוויר, חמצן, למשהו אחר… לא יכולתי להמשיך במסלול הזה, לא מתוך בחירה, אלה מתוך חוסר הכלה, הקיבולת שלי התמלאה ואי-אפשר היה לדחוף לשם שום דבר נוסף.
הודיה, הודיה, הודיה… זה החלק השני שקיים בבסיס שלי, הודיה לאלוהים ולמלאכיו, את המלאכים יצא לי לפגוש בלא מעט סיטואציות בחיים… וגם כאן במרחב מודעות.
תהילים פרק צא: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך"… הרגשתי שפריידי מרגלית היא המלאך השומר – הפרטי שלי, היא זו שאלוהים בחר כערוץ תקשורת לגעת בעמקי נשמתי, העזרה תבוא מכאן, חשתי את הקדושה בכל העשייה שלה לכל מילה היתה משמעות אישית שכוונה אלי… נכון שמאיה ורדימון היא שהעבירה את השיעורים … אבל פריידי תמיד היתה נוכחת.
מהיום הראשון במרחב הרגשתי שהתהלכתי ערומה, חשופה, שקופה… ממש כמו בסיפור גן עדן, לא הרגשתי צורך להסביר את עצמי, גם ללא מילים הרגשתי מובנת… למרות המגוון העצום והשונה של האנשים בכל קבוצה הרגשתי כאחד, כל שיעור קבוצתי הפך לשיעור אישי, המסר והטיפול שהייתי זקוקה לו הגיע ישירות אלי. בתחושה הפנימית שלי אין קבוצה, אין מרחב, יש רק אותי מול אלוהים.
קורס מטפלים: הגעתי כדי למצוא את עצמי.. את האני שלי, עד לשלב הזה לא התוויתי לי דרך, לא רצונות, לא חלומות, לא בטחון ולא עצמאות… הייתי בביטול עצמי מוחלט.
החלטתי הפעם לקחת לידי את תפקיד היוצר, לבחור את החומרה והתוכנה שאני רוצה לייצר בתוכי, לכתוב לעצמי את הפקודות שמנהלות את חיי, להיות בנוכחות, שליטה ועוצמה. ומנקודה זאת לקחת אחריות על השדה האנרגטי שלי. וממקום איתן ורם להתחבר לבורא, מקום שבו יש שפע של: רגשות, רצונות, מחשבות ורעיונות. ומתוך הבנה שהבורא הוא מקור של הזנה והגנה.
המוטו שלי: כשאתה אוהב את עצמך ונותן לעצמך מקום אתה בשפע, כשאתה מחובר לבורא אתה בשפע אין סופי, וכשמצאת את עצמך ואת אלוהים, אתה יכול להכיל את כל הבריות בתוכך, ולהבין שהכל זה אחד, ואז אתה חי בעוצמה אדירה ושפע אדיר. ברוך הבא לגן עדן.
בקורס מטפלים חוויתי חיזיון שהיה קיים בנקודת צ'אקרת המין, משם יצאה דמות של אישה זקנה מעוותת לבושה בחלוק שחור מרופט עומדת על קצה סלע שמסביבה הרס, חורבן ובדידות (במקום כמו הר געש שהתפרץ והחריב את כל העולם), היא זועקת וזועקת ללא מילים, אך מעבירה מסר של כאב גדול, היא לא מפחידה ולא פוגענית למרות המראה שלה, היא זקוקה לעזרה, מרגישה שאיבדה את כל היקר לה, אני מבינה שהיא חלק ממני, החיזיון עלה בפרוטוקול הולכה עצבית, שם יש אופציה לנתק/לחתוך את החיזיון הזה… אבל משהו בתוכי אומר לי: "חכי רגע את לא חייבת לחתוך במיידי", ואני בוחרת להקשיב לקול הזה לחבק אותה לתת לה מקום להתבטא, לשמוע על הכאב שלה, והיא מדברת על הרס ובדידות, ושואלת את עצמה, איך היא תקום ממקום כזה אכזר ותקים את כל היסודות מחדש ?, המשפחה שלה מתה – כולם מתים, אין סביבה אף אחד, היא מותשת, כל עולמה חרב, ואין לה בסיס או כח לבנות הכל מחדש, היא מבקשת ניתוק ואני מחבקת אותה, ורגע לפני שאני משחררת אותה אני מבטיחה שאעזור לה להשתקם.
החזיון הזה היה כל כך חזק שליווה אותי כמה ימים, הבנתי שהיא זו אני, פתאום ראיתי את הניתוק הרגשי שלי מהבית, את הבדידות ואת הלבד בתוך המשפחה שלי, אני מבינה שאני אוהבת את המקום הזה של הלבד, יש בו הרבה רווחים.
אבל שהעזתי להסתכל פנימה דרך הבן שלי שהיווה שיקוף באותם ימים, הבנתי את ההפסד הגדול של הבדידות, פתאום ראיתי שהוא ללא חברים, כל היום מסתגר בחדר עם עצמו, לא חווה את החיים ולא מייצר תקשורת נורמטיבית עם בני גילו. וזה העיר אותי, והחלטתי לאחוז במושכות ולטפל בנושא הזה במיידי, לקראת סוף הפרוטוקולים הוא כבר התחבר עם חבריו לכיתה, הוא היום יוזם מפגשים על בסיס יומי, ומסתבר שהוא זה שחיבר בין כולם.
גם בפן המשפחתי גדעתי את הניתוק וייצרתי קירבה בין כולם, וחזרנו לקיים מפגשים בארוחת שישי.
ותודה למרחב על זה.
החיזיון הביא לי מתנה נוספת, סוף סוף ירדתי לעומקו של הכאב והבנתי שהדיכאון לא נוצר כתוצאה מהמוות של אמא שלי, אמא שלי היא נשמה בפני עצמה והחיבור שלה עם אלוהים הוא רק שלה, ואם אלוהים החליט שהגיע הזמן שלה ללכת אז זה משרת אותה וזה לטובתה. ואני זכיתי ללוות אותה, תקופה ארוכה של הכנה לפני הפרידה, היו לי הזדמנויות רבות לטפל בה ולהעניק לה אהבה, אכפתיות, דאגה ולתת לה לחוות אותי, וכשהבנתי את זה, הבנתי את החסד שאלוהים עשה עימי, ופתאום הבנתי שאלוהים לא נטש אותי אף פעם, אני זו שנטשתי אותו. אז ביקשתי סליחה וביקשתי חיבור מחדש ומאותו הרגע התמלאתי בכוחות של אהבה והבנתי שאני רוצה להחזיר לתוכי את כל הרגשות האלוהיים שזנחתי בדרך. זה היה שיעור חשוב בשבילי… לחזור הביתה בכל הרבדים.
לסיום: לאורך כל המסע במרחב הרגשתי בבית ללא שיפוט, מלא באהבה מלטפת ועוטפת, בהקשבה, באכפתיות, בפתיחות, בשיתוף, ברגישות עם הרבה הבנה… וכל זה ללא מילים רק הקשבה ולמידה, המלאכית שלי,פריידי, מלמדת ללא הססנות את השיטה, מגישה לנו את פרי עמלה על מגש של כסף טהור מלווה בשפע של כוונות טובות. (זה לא מובן מאליו, כל החשיפה והנתינה הזו ועל כך אני בהודיה).
לפעמים חלומות מתגשמים… רק צריך למשוך חוט… אז את החוט שלי אני אמשוך בקול, אני רוצה להיות חלק מהבית של מרחב מודעות, הכי מעניין אותי הוא להשתתף במחקרים בבתי חולים ובנוסף הנחיית קבוצות. להרגיש שייכות למרחב ולתרום את חלקי בריפוי המדהים הזה.
הללויה
חלק ב' –שיטת ביואורגונומי אל מול שיטת המטאיזם
שיטת המטאיזם דוגלת בחקר התודעה ובכוח הריפוי הקוואנטי, הן ריפוי נפשי והן ריפוי פיזי.
שני שותפים פעילים להצלחת הטיפול, המטפל והמטופל.
המטפל שתפקידו לבצע חקירה עמוקה ושורשית, לאתר את המנגנונים, הדפוסים הרטטים, והשיקופים אצל המטופל, המטפל הוא הצופה בסרט החיים של המטופל, הוא נמצא במקום גבוה יותר המאפשר לו לקבל תמונה שלמה. הוא יעשה סדר בחייו של המטופל שמגיע בדר"כ עם כאוס גדול שבו הוא הולך לאיבוד. מחובתו של המטפל ללמד את המטופל לעשות יהלומים והתמרות. ללוות ולהדריך את המטופל להמשך עבודה אחרי פרוטוקולים או טיפולים שקיבל. ההצפות שעולות בטיפול מצריכות הכנה למטופל.
ולכן המטופל צריך לדעת שיש לו מחויבות ואחריות מלאה לטיפול. הוא חייב ללמוד לשחרר את הדפוס האוטומטי שמנהל אותו, ולהתמיר את הדפוס החדש במקומו.
המטפל משתמש בכלים של סריקה וריפוי באמצעות גלי גמא, שהם גלי מוח מהירים ומרפאים.
ארגז הכלים מכיל פרוטוקולים מגוונים שבאמצעות גלי הגמא מושתלים אצל המטופל עם פקודה תואמת לפרוטוקול. הפרוטוקולים עוסקים גם בחומרה וגם בתוכנה. הריפוי הוא שונה מפרוטוקול לפרוטוקול אבל תוצאותיו מהירות ויעילות.
בשיטת המטאיזם אין מגע בין המטפל למטופל ולכן ניתן לרפא גם מרחוק.
בשיטה זו אפשר לטפל באופן פרטני אך גם בקבוצות בעלי מגוון שונה של צרכים.
שיטת ביואורגונומי- חישת האנרגיה וטכניקת העפעוף ובכוח הריפוי של אנרגיית האורגון אשר שומרת על בריאותנו. שיטת "ביואורגונומי" פותחה על-ידי רפי רוזן ז"ל, שעסק רבות במחקר אנרגטי, ושהיה תומך נלהב ברעיונותיו של דר' רייך. רוזן הבין, כי השדה האנרגטי של הגוף משפיע על שרירי העין, וכי באמצעות תנועת שרירי העין, כלומר, תגובת העפעפיים, אותם קפלי עור המכסים את העיניים שלנו ומגנים עליהן, ניתן לאתר את מקור הבעיה ממנה סובל האדם, בין אם היא פיזית או רגשית.
לעפעפיים, כך האמין רוזן, קיימת רגישות אנרגטית מיוחדת, ועל כן ניתן לנצל את התנועה שלהם כדי "לקלוט" את מצבו האנרגטי של המטופל, ולהבין היכן בשדה האנרגטי המקיף אותו נוצרה הבעיה.
כדי לשקם את שדה האנרגיה הפגוע ולהירפא, דרוש טיפול אנרגטי באותו שדה, כפי שהדרך לכל פתרון מתחילה באיתור הבעיה, כך גם במקרה הזה, זיהוי מקור החסימה בשדה האנרגטי מאפשר לבצע טיפול שיכוון אל ריפוי השדה האנרגטי, מה שיבוא לידי ביטוי בתחושת הקלה בסימפטומים, ברווחה נפשית ואף בריפוי מוחלט.
השיטה פועלת באמצעות גלי אנרגיה, שדות אנרגטיים, מחשבות, דמיונות ועוד… באמצעות טכניקת העפעוף. בשיטה זו הבריאות מתאפשרת כשאנרגיית החיים מגיעה אל האדם, אל האיברים השונים שלו, ואל כל תא ותא בגופו.
על פי הביואורגונומי שדות האנרגיה סביב הגוף מהווים שכבת הגנה המונעת מהגוף להינזק, הרעיון הוא שאדם חולה הוא נטול אנרגיה בגוף כולו או באיבר או במערכת.
חסימה יכולה לנבוע מגורמים שונים בין היתר פציעות, פחדים, טראומות, הפרעות אנרגטיות ועוד… שחרור החסימה מאפשר לאדם לממש יותר מהפוטנציאל הטבעי שלו ולרפא את עצמו, ולמעשה למקסם את אנרגיית החיים שלו.
כל מטופל מגיב בצורה שונה, ותוצאת הטיפול תלויה גם בטובתו העליונה של המטופל, רצון הנשמה להתפתחות.
האבחון והטיפול מתבצע בגוף האנרגטי של האדם ללא מגע, אלא על ידי חישת אנרגיה בטכניקה פשוטה שהיא טכניקת העפעוף.
הייחודיות של השיטה ואחד מיתרונותיה הוא, שהאבחון והריפוי אינם מצריכים את נוכחות המטופל ליד המטפל. כלומר הטיפול יכול להיעשות מרחוק, למעשה המטפל מזמן את הגוף האנרגטי של המטופל שהוא העתק מדויק של הגוף הפיסי מאבחן את הבעיות ומטפל בהן.
שיטה זו הינה שיטת ריפוי בתחום ההוליסטי.
הטיפול יכול להתבצע מרחוק ותוצאותיו מהירות.
האבחנות נעשות במגוון כלים בעיקר מתמקדות באבחנת הגוף ותשאול, הטיפול יכול להשתלב בו זמנית עם טיפולים נוספים מתחום הדיקור ולקיחת תוספים כמו: תמצית פרחי באך.
רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!
