הגעתי למרחב מודעות אחרי הפסקה ארוכה מאוד של 10 שנים מאז הכשרה האחרונה שלי בתחום המודעות וההתפתחות האישית.  את המסע ההתפתחות התחלתי בסוף תואר ראשון, לאור תסכול ,מצוקה ותחושה שלא מוצאת את מקומי מבחינה אישית זוגית, מקצועית ותודעתית.  המסע החל מסדנאות מדיטציה שונות, רייקי, תאי מסז' וריפוי בנקודות אנרגטיות בבית חולים למסז' בתאילנד,  דרך סדנאות אימון והתפתחות אישית במקומות שונים דרך קורס מאמנים לאימון אישי ועסקי.  בתוך התהליך הזה גם גיליתי יכולות תקשור אבל עברתי כמה חוויות מפחידות וסגרתי את הערוץ הזה אצלי אטמתי אותו. הערוץ הזה ייפתח שוב בכ"ח. בתוך תקופה זו גם סיימתי תואר שני במנהל עסקים בהתמחות של ייעוץ ארגוני ומצאתי עצמי משתמשת בפרקטיקת אימון בתוך ארגונים ואל מול עובדים שלי עד היום.

אחרי 19 שנות עבודה בהייטק, ואחרי 7 שנים באחת החברות הגדולות במשק, מצאתי את עצמי מתוסכלת ומותשת. חברת הייטק גדולה, הייתי מנהלת של חברה קטנטנה בתוך קורפורייט הענק. בועה מוגנת. הפחד לצאת החוצה, חוסר הוודאות, יש פה בטחון כלכלי, מעמד, נוחות, פרויקטים מהממים שאני (תמיד אהיה) לקראת הסיום שלהם והם ה"בייבי שלי".  כלוב של זהב שאי אפשר לצאת ממנו. 7 שנים.   כל מה שאני יודעת על אימון ויעדים ואחריות, חקירת הפחד, הכל נעלם כאשר זה קשור אלי.

לפני 3 שנים הגעתי למרחב, יצאתי מהמטריקס, למדתי למשוך בחוטים, החלטתי שאני רוצה להמשיך לכ"ח, וכל פעם שאני בודקת, הכל מלא, אין מקום, לא נפתח קורס וכו.. לא היה מקום אצל מאיה ואמרתי לה "יהיה לי מקום, ויהיה לי עכשיו – בקורס הזה". זו הייתה ההתחלה של לקיחת האחריות שלי. אני מייצרת מערכות, מייצרת אפליקציות, מרפאה ארגונים וצוותים. הגיע הזמן לרפא את עצמי ולייצר את המציאות שאני רוצה.

במרחב הכ"ח גיליתי את הקורבנות שלי, זה היה שוק אמיתי. אני תמיד נופלת על הרגליים ותמיד קמה מהר. לא מתעסקת. פשוט משיכה. בעברית קוראים לזה הדחקה – ההבנה הזו תגיע במנהיגות. בכ"ח הסכמתי לעשות שלום עם אמא שלי שנפטרה כשהייתי בת 16. שם ראיתי את הנטישה. במנהיגות ראיתי שהנטישה לא התחילה בגיל 16, היא התחילה מהבטן. בימים האחרונים גיליתי שזה התחיל עוד קודם. חוזה של נטישה. ואשמה.  את האשמה הכרתי היטב. תמיד הייתה שם. אבל המרחב אפשר לי לעשות איתו שלום. זו הייתה אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי בכ"ח.
בכ"ח גיליתי את הדרמה. מנגנון שהתחלתי ללמוד לנהל בזכות הכ"ח. רק בטיפולים עם מטופלים הבנתי את הרווח האמיתי שלי מהדרמה ומאיפה זה התחיל.
בתקופת הכ"ח קיבלתי הצעה לקחת חלק במיזם חדש. עדיין לא הייתי מוכנה לעזוב הכל והתחלתי לאפיין אותו בימי שישי בבוקר ביחד עם היזם שלימים נהיה השותף שלי.

במרחב מנהיגות חטפתי מקלחת של דפוסים ורטטים. לא הרבה היה חדש במהות אלא דיוק של ניואנסים ובעיקר ההסכמה לגעת בהם. לעבוד איתם. לעשות איתם שלום ולנהל אותם – פחות או יותר.
במנהיגות הייתה עבודה על המשפחה שלי. קפיצה קוונטית בהתגלמותה, שקיבלה ביטוי משמעותי ביותר אצל הבת שלי יעל. ילדה היפראקטיבית בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי. המטפלת הרגשית התקשה לשאול מה עשינו..
בתקופת המנהיגות היה עוד שינוי ארגוני בעבודה, טריגר. החלטתי לעזוב. דווקא ההחלטה הזו הייתה קלה מאוד, אבל מיד לאחריה הגיעה הצעה שהיה מאוד קשה לסרב לה. קיבלתי הצעה להקים מחדש חברה בדיוק כמו זו שאני עוזבת, עם שכר גבוה בהרבה.  אני תמיד סמכתי על תחושות בטן ואינסטינקטים שלי אבל היה פחד גדול לפספס הזדמנות שלא תחזור.  את הפספוס אני מכירה היטב. אם יש חוזה שעשיתי עם עצמי כילדה, שהכרתי מאז ומתמיד, החוזה הזה הוא "אני פספוס". לא קיבלתי את ההצעה. במקומה הקמתי 2 חברות בשותפות. חברה אחת בדיוק כמו שעזבתי, רק שהפעם היא שלי ועבורי. חברה שניה היא מיזם – אפליקציה חינוכית לילדים. במהלך הכשרת המטפלים העלנו את גרסת הבטא של החלק הראשון והקטן – בקרת זמן מסך לילדים.   החלק העיקרי והענק של המיזם –  איזור חינוכי – נמצא בפיתוח ארוך ובהמשך ידרוש גיוס נוסף.  על הנושא של שפע, הרס וזליגות אני עדיין עובדת.

במסלול הכשרת מטפלים הקמנו מיזם נוסף קטן וחמוד ומהיר!  זירת מסחר לאומנות. מיועד לעלות לבטא בעוד מספר חודשים.  השותף שלי – הוא שיקוף מדהים בשדה שלי לביטחון, לשפע ולתעוזה. אני תוהה מתי אני אהיה השיקוף לרטטים האלו..
בהכשרת המטפלים גיליתי את הדחייה. היא תמיד הייתה שם. ברטט. אבל לא הסכמתי לראות אותה בעצמי. לתת לה שם.  אורית נתנה לי אותה במתנה. תודה אורית!  אני צרובה על דחייה. הצלקת הזו עדיין מגרדת מפעם לפעם.

מתוך העבודה שלי עם מטופלים התחלתי לראות את ההרס שלי ואת ההשפעות העמוקות של נטישה על ההתנהלות שלי. מדהים אותי כל פעם מחדש, אחרי יותר מ 10 שנות סדנאות, מסלולי התפתחות שונים, כולל קורס מאמנים וקורס מטפלים,  רק בחדר הטיפולים אני רואה דברים שהיית עיוורת אליהם עד עכשיו. כל סשן טיפולי משקף לי עוד ועוד ניואנסים בדפוסים ורטטים שאני מכירה. שתי המטופלות הראשונות היו קלילות יחסית מבחינת השיקופים. הן בעיקר שיקפו את מה שאני מכירה וכבר עשיתי אתו שלום או אפילו משתמשת ומנהלת באופן מודע.  כל מטופל חדש שמגיע משקף לי עוד ועוד עומקים שעלא ראיתי לבד וככל הנראה גם לא הייתי מגיעה להבנה שלהם ללא השיקוף.

לקראת סוף הכשרת המטפלים למדתי לבקש עזרה. שוק. אני "החזקה", "העצמאית", "היכולתית", "היודעת", לא מצליחה להתמיר את ההצפה, הכעס והפחד, רטטים שמדחיקה מקצועית שכמותי לא אפשרה לעצמה להכיר עד היום.
אז הוצפתי, ולא הצלחתי להתמיר, וביקשתי עזרה מקבוצת המטפלות.
והשיעור שקיבלתי של תמיכה ואכפתיות והרבה גמא,… אחד השיעורים החשובים והמופלאים שלמדתי פה.  תודה לקבוצה המופלאה הזו. ותודה למרחב. הללויה.

בשינוי החוזה האחרון ראיתי את חוסר השייכות שלי. גם ראיתי את המשימות שלי פה. המילה שעלתה הייתה מהפכה. אני מייצרת מהפכות קטנות, על ידי שבירת דפוסים, שבירת אמונות ופרדיגמות. כל הדפוסים שלי וכל  השיעורים שלי פה מובלים אותי לשם. אבל כדי לשבור פרדיגמות, צריך חשיבה אינדיבודאלית. צריך להיות אינדיבידטאלי. אבל בתהליך החקירה גם ראיתי שיש לי אמונה מחבלת שמי ששייך – הוא לא אינדיבידואל. המשוואה שלי אומרת שאם אני שייכת – אני  לא אינדיבידואלית ואני אני רוצה להיות אמיתי עם עצמי, להיות בייעוד שלי, אני צריכה לוותר על השייכות.
בחוזה הזה בחרתי לוותר על האמונה הזו. בחרתי בנוכחות גם מתוך ייעוד וגם מתוך שייכות.
לא נכנסתי לקורס מטפלים כדי להיות מטפלת כמקצוע. אני עדיין לא מחפשת הסבה מקצועית. אני עושה המון דברים היום שאני רואה בהם ייעוד ומאושרת מזה. יחד עם זה, אני יושבת מול מטופלים. אני רואה כמה אני עוזרת להם. מדהים אותי כמה זה טבעי ונוח ובהיר לי. כשאני יושבת שם איתם החדר הטיפולים, אני יודעת. זו שליחות. אולי לא עכשיו כמשרה מלאה. עכשיו בקטנה. השליחות הקטנה שלי. מצאתי עוד שליחות.

חלק ב' – אימון אישי בראי המטאיזם

האימון האישי מחזיק בתפיסת עולם דומה מאוד למטאיזם. ישנם הבדלים דקים בבסיס הנחות התפיסה ואולם ישנם הבדלים רבים במתודולוגיה של הטיפול/אימון ובעיקר בטווח ההשפעה והשליטה של המטופל/מאומן להשיג שינוי משמעותי באיכות חייו.

אני מוצאת שהגישה המטאיסטית מעמיקה יותר ומאפשרת טיפול מעמיק יותר, ואולם המתודולוגיה של האימון בעיקר תהליך החקירה האימונית –מאפשרים למטפל/מאמן להגיע לרבדים עמוקים ורוחביים בלוגיקה מובנית.
התפיסה המטאיסטית גורסת שבסיס פעולותיו של אדם מנוהלות על ידי הרטטים והדפוסים הזוחלים. האימון מחפש בנוסף לדפוסים, גם את התפיסות והאמונות של האדם  ואת שורש הפחדים שלו, שכן התפיסה האימונית גורסת שהאמונות והפחדים של אדם יכתיבו את התגובה שלו (הדפוס).

האימון רואה בנסיבות האחד (החוזה בתפיסה המטאיסטית) כבלתי נתון לשינוי, ומטרת האימון לשנות את האמונות של אדם לגבי העולם ולגבי עצמו. האימון לא מנסה לשנות את הנסיבות (השיעור) אלא את התגובה של האדם לנסיבות חייו.
התפיסה המטאיסטית גורסת שהמציאות הינה הולוגרמה של המנגנון, הרטטים והדפוסים של האדם. לפיכך אם נשנה את הרטט, ההולגרמה, המציאות תשתנה בהתאם.  התפיסה האימונים רואה בנסיבות האדם כמצב נתון והאימון מתרכז ב Being (אמונות, תפיסות) ובתגובות (דפוסים ).

האימון המתרכז ב Being – מנסה לחקור ולמפות את מערך האמונות והתפיסות המחבלות, את המקור לפחדים של האדם אשר מונעות ממנו קפיצת דרך.
האימון ממפא את תחום הנוחות של המאומן – המקביל המטאיסטי לזוחל.
באימון – תחום הנוחות תמיד נועד לשרוד. ההשרדות היא מצב נתון והיעד הינו להבין את האמונות והדפוסים שמונעים מאדם לצאת מתחום הנוחות. בתפיסה האימונית הזוחל הוא תמיד קורבן. הזוחל תמיד צודק והוא תמיד יעשה הכל להוכיח למינד שהוא הצודק. הזוחל הוא "בן בזוג התלותי" של המיינד. המטרה שלו תמיד לדאוג שהמאומן יישאר איתו לבד במרחב המוגן. כל יציאה מאיזור הנוחות או חדירה של איכויות אחרות מסכנת את הזוגיות הבלתי מתפשרת עם הזוחל.
ההסבר הזה מאפשר למטופלים לראות את הרווחים מדפוס או אמונה מחבלת כאשר הם מתנגדים לראות ולהכיר ברווחים אל מול אנשים בחייהם .

מיפוי הפחדים והמוטיבציות של האדם, הבנת האמונות המגבילות שלו וחשיפה שלהם, יאפשר לבצע בחירות חדשות ולקבל אחריות על תהליך הצמיחה ואיכות החיים.
בדומה לחקירה המטאיסטית שבאה לבדוק איך נוצר הזוחל ומה הרווחים לקיומו כיום,
באימון לאחר שחקרנו וגילינו את הזוחל, אנחנו עושים איתו שלום. אנחנו מודים לו על השירות שעה עבורנו ואנחנו מוסיפים לו חבר לדרך. זה ההקבלה של הבחירה ברטט חדש במטאיזם.
על ידי יצירת שלום עם הזוחל, ובחירה בערך חדש או רטט חדש במטאיזם, אנחנו מרגיעים את המיינד שאנחנו לא נפרדים לשלום מהרטט הזוחל אלא לומדים לנהל אותו. בשתי התפיסות זו מהותה של אחריות.

איך עושים בחירה ברטט חדש ?
הכלים המטאיזטים מאפשרים ללמוד אכויות חדשות על ידי טיפול בגלי גמא.
בטיפול בגלי גמא מאפשר לעקוף את ההתנגדויות של המיינד לקפיצת דרך.
בכלים האימוניים אין גלי גמא, וזה נעשה על ידי הבנה לוגית -אונה שמאלית, של האמונות המגבילות והפחדים שמנהלים אותנו.

בתפיסה האימונית מתחת לכל דפוס ולכל רטט תמיד יושבת חרדה/פחד. לפחד יש 3 בסיסים: פחד מוות, פחד מסבל ופחד מאיבוד הדעת. הבנת האמונות המגבילות מאפשר לנו להבין את הבסיס לבחירות שאדם עושה במודע או שלא במודע.
לצורך כך אני פיתחתי לעצמי כלי שמאפשר לי להראות למטופל את המשוואות המעגליות שלא מאפשרות פריצת דרך ובחירה נקיה של רטט חדש.

על פי התפיסה המטאיסטית אני צריכה לבחור רטט חדש במקום הרטט שאינו מיטיב. הטיפול בגמא מאפשר לי ללמוד רטט חדש אבל הוא לא מערער את האמונה הבסיסית שלי שכדי לאמץ את הרטט החדש, אני צריך לוותר את משהו אחר.
חשיפת המשוואה המעגלית מאפשרת לשבור את האמונה המגבילה על מנת לאפשר בחירה נקיה ומוכנות של המטופל ללמוד רטט חדש ולבחור בו.

לסיכום, אם האימון מאפשר לי לחקור ולמפות את כל מרכיבי ה Being : מנגנונים, דפוסים, רטטים, אמונות ופחדים ומשוואות מעגליות.
המטאיזם מאפשר לי לייצר ריפוי עמוק ולמידת איכויות שלעיתים רבות מעולם לא חוויתי.

רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!