חלק 1: התהליך האישי שלי
אל 'מרחב מודעות' נחשפתי במקרה כאשר חברתי הקרובה גלית המליצה בחום והציעה לי זוג כרטיסים לאירוע "לצאת מהמטריקס". אני וחברה משותפת קיבלנו את ההצעה ונסענו להקשיב, בלי מטרה מסויימת ובלי ציפיות מיוחדות, להיפך, הגעתי עם ספקות וחששות גדולים. הצוות שהיה לבוש בלבן, רק הגביר את חששותיי אך למרות זאת יצאתי בסוף הערב בהרגשה קלילה ומצב רוח מרומ וכמובן, עם כתר על הראש……
נרשמתי לסדנת "למשוך בחוטים" ואט אט התחלתי להיות קשובה לעקרונות השיטה ולזהות שיקופים אך הספקות המשיכו לנקר בראשי כל הזמן. האונה השמאלית שלי הבהבה שוב ושוב במוחי ותהיתי שמא מדובר בעוד קשקוש אחד גדול שבוודאי לא מתאים לי. הרי לעולם לא אצליח להיות במדיטציה או למשוך חוט כלשהו בוודאי לא להתחבר לרגש שלי ולשחרר שליטה….
על אף ההתנגדויות הרבות שעלו בי, נרשמתי למרחב הכ"ח. שם הכרתי אחיות לחיים ועל כך אני מודה בכל יום. התוודעתי לדפוסים ולמנגנונים שלי, ופתאום גם הבנתי שמשהו בי מתחיל לקרות עם כל מפגש התחושה הזו הלכה והתעצמה ובכל פעם מנקודה אחרת. הלמידה והחוויה החלו לחלוש על העבר ההווה והעתיד.
מאחר שהרגשתי שהעבודה עדיין לא נגמרה ושיש לפני עוד דרך לעשות, נרשמתי למרחב מנהיגות – מעבדת הנפש בשנה השניה. לא ויתרתי לעצמי ויצאתי מאזור הנוחות שלי, נסעתי עד הוד השרון מהדרום הרחוק רק כדי שאוכל לנכוח במפגשים הפרונטאליים.
במרחב המנהיגות למדתי המון על עצמי, קיבלתי תובנות חדשות על דברים ישנים, פיניתי מחסומים, קילפתי שכבות והגעתי לרבדים עמוקים בנבכי נשמתי.
חשבתי שהמסע ב'מרחב' בשבילי הסתיים, ולאחר כשנה של הפסקה, הבנתי שיש עדיין עבודה, אני עדיין מנותקת רגשית, עדיין קורבנית ולא מוערכת….ואז, מצאתי את עצמי נרשמת למסלול המטפלים- שנה שלישית . התהליך במסלול המטפלים הביא אותי לרמות מודעות גבוהות יותר כלפי עצמי. עזר לי לעשות סדר בדברים: להניע לפעולה, להיפתח ולבטוח בעצמי. זו היתה פריצת דרך משמעותית עבורי ומה שהיה נראה רחוק ובלתי מושג, נראה היום קרוב ואפשרי. המסלול זימן לי גם רגעים מטלטלים וחשופים, אך בעיקר קיבלתי תובנות רבות וכלים יעילים לחיים .
כשהתחלתי את התהליך במרחב מודעות הייתי בעיצומו של תהליך הפרידה שלי מבן זוגי ואבי ילדיי וכן מאובחנת כחולת פיברומיאלגיה קשה, סבלתי מכאבים איומים ובלתי פוסקים ביליתי במיטה ימים שלמים מנותקת מהעולם. כתוצאה מכך התפקוד היומיומי שלי לקה בחסר, הייתי קליפה של עצמי, חסרת אנרגיה ונטולת חיות, וכצפוי האשמתי את כל העולם במה שקרה לי. הרגשתי שכל דבר שאני רוצה, אני מקבלת אחרי תלאות וייסורים וזה גרם לי לתסכול רב.
במהלך שנותיי ב"מרחב מודעות", הבנתי מה הם המנגנונים והדפוסים אשר מנהלים אותי, קיבלתי אותם, והבנתי שאין לי צורך שהם ימשיכו לנהל את חיי. ומכאן החיים שלי קיבלו תפנית חדה, ועבודת התמרה רציפה גרמה לי להיות יותר נוכחת ולא נעלמת, יותר מוערכת וראויה, פחות ופחות שקופה. בתוך כך הפסקתי לרדוף אחרי הרצון למושלמות והקפדתי להיות יותר שלמה. היום חזרתי לעבודה במשרה מלאה, אני מתפקדת בכל מישורי החיים: עבודה , לימודים, בית, משפחה, חברים וקהילה. החיים שלי שקטים יותר, מאושרים יותר, התסכול התפוגג וההודיה נמצאת כל הזמן בפי.
מסלול המטפלים עזר לי להבין שאני צריכה לשכוח את כל התבניות שיש לי בנוגע לטיפול הכוונה וייעוץ. נוכחתי לדעת שפשוט צריך להקשיב; ראשית, להקשיב לעצמי, וכמובן, להקשיב למטופל….
לי, המחשיבה עצמי כאדם פרקטי שמורגל באיתור פתרונות מיידיים, המשימה לא היתה קלה כלל ועיקר, והיום למדתי לעצור ולהקשיב ( לעצמי ) למטופל הרי כל התשובות בשבילו, נמצאות אצלו.
כיום אני יכולה לומר על עצמי שאני מטפלת שמבינה את המינון בין תשומת לב והכלה, לבין ההבנה שאצלי לא מבזבזים זמן….באנו לעבוד !!!
נהנתי מפירות המסע הפרטי שלי וגם להיות שותפה למסעותיהם של חבריי לקבוצה שנעמו לי בכל רגע ורגע. אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות ללמוד מכן, נשים מופלאות.
כידוע, לכל מסע דרוש מנהיג בעל יכולת להוביל, ללמד ולטפל. כיום אני המנהיגה של המסע שלי ואוכל לעזור לכל אדם, להיות המנהיג במסעו שלו.
חלק 2: ג'ובראן חליל ג'ובראן – מדבר מטאיזם
"….הַיוֹפִי הוּא הַנֶּצַח הַמַּשְקִיף בִּדְמוּתוֹ בַּמַּרְאָה– אַתֶּם הַנֶּצַח וְאַתֶּם הַמַּרְאָה…"
ג'ובראן חליל גו'בראן משורר, צייר ופילוסוף (1883-1931). היה אחד האמנים הגדולים בתרבות האוניברסלית בתחום הכתיבה והציור אשר למרות שנולד בלבנון ובילה את רוב ימיו בארה"ב הוא אינו זנח את התרבות בה הוא גדל ואף חיבר ביצירותיו בין החברה הערבית לתרבות המערבית.
שירתו של חליל ג'ובראן נחשבת עד היום ליוצאת דופן הן מבחינת השימוש בשפה הגבוהה והן בפן הרוחני בהם בחר לבטא את עקרונותיו ודעותיו.
"הנביא"– ספר שירה שכתב ג'ובראן ונחשב לאחד מרבי המכר הגדולים שנכתבו עד היום. הספר מאגד 26 שירים פואטיים המחולק לפרקים הנוגעים לכל קורא ועוסקים בכל תחומי החיים.
אני מכירה את שיריו של ג'ובראן שנים רבות, אך הפעם, כאשר קראתי את שיריו ראיתי דמיון עצום למטאיזם. ממש זיהיתי קווי דמיון והלך מחשבה זהה.
אחד מעקרונותיה הבסיסיים של המטאיזם הינו:
אין כלום בחוץ, הכל נמצא בתוכנו. האחריות הינה רק שלנו – מי שקילקל הוא שיתקן.
אנו רואים מוטיבים אלו בשירו של ג'ובראן חליל אודות ההוראה, בו הוא מסביר כי רק האדם עצמו יכול ללמד את עצמו. הוא יכול ללמוד ממישהו אחר אשר יודע יותר ממנו אך המורה לא יכול ל"כפות על התלמיד את הלמידה" וכאשר התלמיד רוצה, המורה יוכל לכוון את התלמיד למצוא את מפתן נפשו שלו.
עַל הַהוֹרָאָה / ג'וּבְּרַאן חַ'לִיל ג'וּבְּרַאן – הַנָּבִיא
אֵין אִישׁ יְגַלֶּה לָכֶם דָּבָר, אֲשֶׁר אֵינוֹ כָּמוּס וְנָם בְּחֶבְיוֹן הֶגְיוֹנְכֶם.
הַמּוֹרֶה, הַפּוֹסֵעַ בְּצִלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ בֵּין חֲסִידָיו, אֵינוֹ מַגִּישׁ מֵחָכְמָתוֹ, כִּי מֵאֱמוּנָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ.
אִם אָכֵן נָבוֹן הוּא, לֹא יְצַוְּכֶם אֶת חָכְמָתוֹ, אֶלָּא יְכַוֵּן צַעַדְכֶם אֶל מִפְתַּן נַפְשְׁכֶם אַתֶּם.
הַחוֹקֵר יָשִׂיחַ עִמָּכֶם בְּהֶכֵּרוֹ אֶת הֶחָלָל, אַךְ לֹא יוּכַל לִתְתְּכֶם אֶת הַכָּרָתוֹ שֶׁלּוֹ.
בִּצְלִילָיו יוֹרְכֶם הַמְּשׁוֹרֵר אֶת הַקֶּצֶב הַפּוֹעֵם בְּכָל הַיְּקוּם,
אַךְ לֹא יוּכַל לִתְתְּכֶם אֶת הָאֹזֶן הָאוֹסְרָהּ אֶת הַצְּלִיל וְאֶת הַקּוֹל הַמַּשְׁמִיעַ אוֹתוֹ.
וְזֶה הַבָּקִיא בְּעוֹלַם הַמַּדָּע, יְסַפֵּר עַל שְׁקִילָה וּמְדִידָה, אַךְ לֹא יוּכַל לְהוֹלִיךְ אֶתְכֶם שָׁמָּה.
כִּי בִּינַת הָאָדָם הָאֶחָד, לְזוּלָתוֹ לֹא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם.
וְאַף שֶׁיְּדִיעַת הָאֱלֹהִים חוֹבֶקֶת כֹּל, נוֹשֵׂא כָּל אָדָם לְבַדּוֹ
אֶת יְדִיעַת הָאֱלֹהִים וְהַכָּרַת הָעוֹלָם בְּחֻבּוֹ.
בשירו "על הכאב" אנו מבינים , כמו במטאיזם, כי יש לעבור דרך הכאב בכדי להגיע לפתרון הבעיה. הכאב למעשה הינו ההתבקעות של מעטה ההגנה שלנו.
השיר מדבר גם על האחריות שלנו לכאב שלנו ועל כך שהתרופה יכולה להגיע רק מאיתנו לעצמנו.
ג'ובראן מדבר גם על ההשלמה עם חלקי הצל שלנו, עם הכאבים והמגרעות, הוא מציע לקבל את הכאב בכדי להשקיף בלב שקט על חייך.
כמו במטאיזם, כך ג'ובראן אומר כי האדם בוחר את כאביו והוא הרופא והמזור להם.
עַל הַכְּאֵב / ג'וּבְּרַאן חֲ'לִיל ג'וּבְּרַאן – הַנָּבִיא
כְּאֵבְךָ הוּא הִתְבַּקְּעוּת הַמַּעֲטֶה הַמְּגוֹנֵן עַל הֲבָנָתְךָ.
כְּשֵׁם שֶׁגַּלְעִין הַפְּרִי נִבְקַע לְמַעַן יֵחָשֵׂף לִבּוֹ לַחַמָּה, כָּךְ עָלֵינוּ לָדַעַת כָּאַב.
בְּתֹהוֹת לִבֶּךָ תָּמִיד עַל כָּל פִּלְאֵי חַיֶּיךָ, לֹא יִפָּלֵא כְּאֵבְךָ מִשִּׂמְחָתְךָ.
קַבֵּל אֶת חֲלִיפוֹת עִתִּי לִבֶּךָ כְּקָבְלָךְ אֶת הָעֲוֹנוֹת הַחוֹלְפוֹת בִּשְׂדוֹתַיִךְ
וְאָז תַּשְׁקִיף בַּלֵּב שֶׁקֶט אֶל מֵעֵבֶר חֹרְפִי עֱנוּתֵךְ.
הַרְבֵּה מַכְאֹבֵךְ אַתָּה בָּחַרְתָּ בּוֹ.
שִׁקּוּי מַר הוּא שֶׁנּוֹתֵן הָרוֹפֵא בְּךָ, לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלָה בְּקִרְבֵּךְ.
שִׂים אֱמוּנְךָ בְּרוֹפֵא, וְעַלַּע תְּרוּפָתוֹ בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה.
כִּי יָדוֹ, אַף אִם קָשֶׁה וּמַכְאִיבָה, מֻנְחֵית בְּיָדוֹ הָאֱמוּנָה שֶׁל הַבִּלְתִּי נִרְאֶה.
וְהַגָּבִיעַ אֲשֶׁר יַגִּישׁ, אַף אִם יִצְרֹב שְׂפָתֶיךָ, נוֹצֵר בְּחֹמֶר שֶׁנִּלּוֹשׁוּ בּוֹ דִּמְעוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל.
בשיר אודות השמחה והצער אני רואה הקבלה לעבודת ההתמרה שהיא בסיס שיטת המטאיזם.
לאחר התמרות, מה שהביא לנו צער בעבר, כיום מביא לנו שמחה. הסרת הלוט הינה למעשה עבודת החקירה, השיקופים וההתמרות. ובדיוק כמו שנאמר בשיר על הכאב, בכדי לדעת שמחה צריך להכיר גם את הצער, הם כרוכים שניהם.
השמחה והצער / ג'וּבְּרַאן חַ'לִיל ג'וּבְּרַאן – הַנָּבִיא
שִמְחָתְךָ הִיא צַעֲרֵךְ שֶהוּסַר הַלּוֹט מֵעַל פָנָיו.
הַבְּאֵר אֲשֶׁר צְחוֹקְךָ מִמֶּנָּה יַעֲלֶה , לא אַחַת קָוְתָּה אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ…..
עֶת תַּעֲלוֹז, הֶבֵּט אֶל לְבָבְךָ וּרְאֵה אֲשֶּׁר מֵבִיא לְךָ שִׂמְחָה פַּעַם הָיָה מָקוֹר לְצַעַרְךָ,
עַצְבוּת כִי תֵּעָטֵף – הֶבֵּט שׁוּב אֶל לְבָבְךָ וּרְאֵה – בּוֹכֶה אַתָּה עַל אֲשֶּׁר הָיָה פָּעַם אָשְּׁרְךָ.
יֵּשׁ שֶׁיּאמְרוּ – נַעֲלָה הַשִּׂמְחָה עַל הַצַּעַר, וְאֲחֵרִים יאמְרוּ – לא כִּי הַצַּעַר נַעֲלֶה עַל הַשִּׂמְחָה,
וְאֳנִי אוֹמֶר – הַשְּׁנֵים כְּרוּכִים יָרְדוּ לָעוֹלָם.
בשיר אודות ההיגיון והתשוקה, מדבר ג'ובראן על הצורך באיזון בין ההיגיון והתשוקה ועל כך שאנו צריכים לקבל את שניהם ולא לתת קדימות לאחד מהם. גם המטאיזם חשוב מאוד האיזון בין ההיגיון לרגש , בחדר הכושר ישנו קידוד אינטגרציה וגם ישנו פרוטוקול אינטגרציה המטפל באיזון זה.
ההגיון והתשוקה / ג'וּבְּרַאן חַ'לִיל ג'וּבְּרַאן – הַנָּבִיא
הַהִגָּיוֹן כִּי יִשְלוֹט לְבַדּוֹ יַגְבִּיל וַיָּצֵר.
וּתְשׁוּקָה כִּי תְּרֻסַּן- כְּשַלְהֶבֶת תִּבְעַר עַד כְּלּוֹת..
לוּ תְּקַדֵּם פְנֵי הַתְּבוּנָה וְהַיֵּצֶר
כַּאֲשֶׁר תְּקַבֵּל שִׁנִּי אוֹרְחִים אֲהוּבִים בְּצֵל קוֹרָתְךָ,
וְלֹא תְּבַכֵּר אִישׁ עַל פְנֵי רֵעֵהוּ,
כִּי זֶּה אֲשֶׁר יִשָּׁא פָּנִים לָאֶחָד,
תֹּאבַד לוֹ אַהֲבַת שְׁנֵיהֶם .
מספר ציטוטים נבחרים של ג'ובראן המדברים מטאיזם
- "אנו דומים לאגוזים; צריך לפצח אותנו כדי לגלות מה שבתוכנו."
עבודת חקירה - "בכל אדם שוכנות שתי ישויות: האחת מתעוררת בחשיכה, והאחרת נרדמת לאור החמה."
חלקי אור וחלקי צל - "כל אחד יכול לשמוע, אך הרגישים בלבד יכולים להבין."
- "כולנו אסירים, אך חלקינו בכלא עם חלונות, וחלקינו בלי.."
המציאות ההולוגרפית. - "כל אדם הוא צאצאו של כל מלך וכל עבד אשר היו מעולם."
בכל אחד יש חלקיק אלוהי וגם חלקי צל - "המציאות של אדם אחר לא נמצאת במה שהוא חושף בפניך, אלא במה שהוא אינו מסוגל לחשוף בפניך. לפיכך, אם תבין אותו, אל תקשיב למה שהוא אומר, אלא למה שהוא לא אומר."
מוח הזוחלים - "כאשר אתה אפוף צער התבונן מחדש בעמקי לבך, ומצאת כי מה שהתאבלת עליו גורם לך שמחה."
פירות ההתמרה - "איש אינו יכול להגיע אל השחר מבלי לעבור דרך הלילה."
צריך לעבור בחלקים הנסתרים והכואבים שלנו בכדי להגיע לאור.
רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!