מדי פעם, אך על בסיס קבוע, היו נערכות במערכת תחרויות ספורטיביות.
שלא בדומה לתחרויות ספורטיביות אחרות, לא היה להן מועד קבוע, בטח שלא מתוכנן, כך שבכל פעם שהתפרסמה ידיעה כי עומדת להתקיים תחרות כזאת, החגיגה הייתה גדולה וההתרגשות הייתה שוברת שיאים. זקני המערכת טענו בתוקף כי יש קשר בין הגשמה שממשמשת ובאה, חלום שעמד להתגשם או סתם תקופת דאון לא מוסברת ובין אותן תחרויות, אבל אף אחד לא הצליח להוכיח את זה מבחינה מדעית.
בגלל שלתחרויות הללו לא היה תאריך קבוע, כל המשתתפים נאלצו להתאמן על בסיס קבוע, למקרה ופתאום יכריזו כי מחר הולכת להתקיים תחרות. שיהיו מוכנים. אבל בינינו, גם שהנבחרות השונות היו אמורות להתאמן כל הזמן במשטר אימונים מוקפד, דווקא בגלל שלא היה תאריך קבוע הן הרשו לעצמם קצת לזלזל, ללכת לאכול שמנוני ומנחם במקום להגיע לאימון, ולא פעם נתפסו גם מנמנמות שנ"צ על המגרש האפור.
חוץ מנבחרת אחרת.
נבחרת הקפיצה של הדפוסים הישנים, שלא נחה לרגע ודיגמנה משטר אימונים של ספורטאיים אולמיפיים רגע לפני האולימפיאדה.
******
כל חברי נבחרת הקפיצה של הדפוסים הישנים היו מתאמנים נון סטופ, שומרים על כושר שיא, משפרים זמנים, מדייקים תוצאות. הם לא נחו לרגע, וזאת בזכות המאמנת המיתולוגית שלהם, שלא היה אחד במערכת שלא הכיר אותה: הרררררררגל.
הרגל הייתה לבושה בטרנינג התמיד שלה, שיערה הקצר מודבק בקפידה לצד (ואבוי לשערה המסכנה שחשבה לזוז בו לרגע), שעון עצר בידה ומשרוקית על צווארה. לא לא סבירה הייתה השאלה אם לגברת יש בית, כי בכל פעם שחיפשו אותה, וגם בפעמים שלא, היא הייתה מוכנה, עירנית ומסורקת למשעי, במגרש האפור, שורקת במלוא גרונה וצועקת "יותררררר מהרררררר, יותררררר חחחחחזק".
עינה החדה לא פספסה דבר. מספיק ש"לא טובה מספיק" הייתה קופצת מאית מילימטר פחות מהשיא שלה, היא כבר הייתה רצה שעות במגרש. את "הבטחה ללא ממומשת" הייתם יכולים לראות רק אם הורדתם את העיניים רגע למטה, ואז הייתם פוגשים בה, מפמפמת שכיבות סמיכה אחרי שלא רצה מספיק מהר. "לא ראויה" הייתה עושה פאנלים אם הייתה מאחרת לאימון. הרגל שמרה עליהם בכושר שיא. והתוצאות? דיברו בעד עצמן.
******
שמה של נבחרת הקפיצות של הדפוסים הישנים ניתן לה לפני שנים, או ליתר דיוק אחרי שדפוסים חדשים כבר צצו להם במערכת.
הדפוסים החדשים ניסו, הם באמת ניסו, אך פעם אחר פעם הם היו מנוצחים על ידי הדפוסים הישנים. האחרונים, היו אוכלים אותם בלי מלח. ועוד במגרש הביתי שלהם. מביסים אותם שוב ושוב. בעוד דפוס חדש רק היה מנסה את מזלו, הדפוסים הישנים כבר היו קופצים מעליו, היישר אל עבר הפודיום. והרגל? היא הייתה מחייכת מתחת לשפמה, שגם בו אף שיערה לא העזה לזוז וחייכה.
******
איש לא זוכר לקראת איזה מאורע התקיימה התחרות ההיא, ששינתה את המפה.
מה שמשנה היה שבאותה תחרות בלתי נשכחת הכל השתנה.
ההודעה על התחרות העומדת להתחיל העלתה את מפלס ההתרגשות במערכת. אדרנלין נשפך כמו נהרות, קורטיזול התפזר בכל עבר (כל זאת, תחרות), והפרס, הגשמת חלום שווה במיוחד, עמד נוצץ על הבמה, מעוור כמעט את עיני הצופים.
על אף שהתוצאה הייתה ידועה מראש, זה לא גרע מההנאה. צופי המערכת היו קהל מעולה, הם אהבו את המאבק, את התחרות עצמה.
התחרות החלה.
"לא טובה מספיק" נתנה הופעה של פעם בחיים, "הבטחה לא ממומשת" הזהירה בביצועיה באותו יום ו"לא ראויה באמת" כאילו ריחפה מעל המגרש האפור. חיוך קליל, זחוח, היה מרוח על פניה של הרגל, כהרגלה, אך לפתע קווי המתאר שלו השתנו. גבותיה הורמו בפליאה כאילו מישהו ניגש אליה זה עתה ואמר לה שמלאי הטרנינגים העולמי נשרף כליל.
רגע לפני ש"לא טובה מספיק" נחתה, דפוס אחר, חדש, כבר עמד במקומה. "הבטחה לא ממומשת" שלחה רגל רחוקה אל עבר האדמה האפורה, אך רגל אחרת כבר עברה אותה. שערה אחת משיערותיה של הרגל קפצה והזדקרה. היא ניסתה להבין מה קורה ולא הצליחה.
******
אף אחד לא ידע כי בתקופה האחרונה הגיעה מאמנת חדשה למערכת, שהתמנתה למאמנת (קואצ'רית, כפי שנהגה לתקן) של נבחרת הדפוסים החדשים. אמנם לא היו לה את אותן שיטות תרגול סובייטיות של הרגל, אבל היו לה את השיטות שלה ובואו נגיד שהיה לא מעט גזר באימונים שלה.
גם היא השליטה תקופת אימונים מסודרת, עקבית בעיקר, אך ידעה גם מתי להוציא את הנבחרת שלה לבירה, או לסרט ממלא השראה.
אמונה הייתה המאמנת (קואצ'רית, היא מתעקשת) החדשה של הנבחרת.
לצד השינויים המבניים שהיא ערכה, הכניסה קצת שחקנים זרים, שינתה מיקומים ואסטרטגיות, היא בעיקר הייתה עושה לדפוסים החדשים שיחות אמביציה, שהם יכולים, ומסוגלים, וראויים ובטח ובטח מממשים ומגשימים ורק חזרה על הדברים בלופ באזניות שהיא חילקה להם.
******
התחרות הגיעה לשלב הסופי, והקהל, שואג, נעמד על רגליו. ואז…..
רגע לפני שקפצו הדפוסים הישנים, הדפוסים החדשים כבר היו שם, ליד הפודיום.
הדגל עלה, ההמנון הושר ואת פרס החלום המתממש הם העניקו למאמנת האהובה שלהם, הקואצ'רית בשבילכם, אמונה.
והרגל? כמו טובי המאמנים הסובייטים, היא לא שינתה את הרגליה, היא פשוט עברה צד. עכשיו היא הייתה עוזרת ראשונה למאמנת- קואצ'רררררית אמונה, שיחד הן אימנו את נבחרת הדפוסים החדשים שהפכה לנבחרת הלאומית של המערכת.
