גם השבת יש לנו שתי פרשות ביחד.
והשבת יש לנו גם תרגול אהבת אמת וגם תרגול שפע.
אז מה יותר מדויק ומסונכרן מלקחת את הפסוק מפרשת קדושים
אותו פסוק מפורסם עליו אומרים
כי הוא התורה כולה על רגל אחת
״ואהבת לרעך כמוך"
כמוך
כמוך
כמוך……״
מה לא ברור כאן?
למה יש לנו נטייה להתעלם מהעיקר?
האהבה היא קודם כל לנו.
אהבה לעצמנו.
אהבה עצמית!!!
רק כאשר אנחנו מסוגלים לאהוב את עצמנו,
רק אז נאכל לאהוב גם את רעינו.
החבר שלנו, זה שמבחוץ, הוא השיקוף שלנו.
הוא המראה של מה שקורה אצלנו בפנים.
כאשר נהיה טובים לעצמנו, נהיה טובים גם אליו.
כאשר נהיה אותנטים, סבלניים, מחוברים, משוחררים
מאוחדים, מכילים,
יודעים ומקבלים את חלקי הצל שלנו
ונכיר את מלוא הטוב שבנו.
כאשר נהיה שם במלוא מלואנו.
אז נוכל לאהוב גם את רעינו.
ועכשיו תארו לכם עולם אוטופי
עולם בו כל אחד מאיתנו עושה את העבודה הפנימית הזו של אהבה עצמית.
לומדים להכיר ולאהוב את מה שרואים ומוצאים בעצמנו.
והרגש הזה מוקרן החוצה, ואנחנו מתחילים לאהוב באמת את מה שקורה בסביבתנו הקרובה והרחוקה.
ורעינו שמתמלאים באהבה פנימית וחיצונית הם בעצם השיקופים שלנו.
וגם הם מתחילים להקרין החוצה אהבה לרעיהם הקרובים והרחוקים.
והמעגלים הולכים וגדלים,
מתרחבים ומתפשטים.
תארו לכם עולם כזה בו אהבה העצמית שולטת ומתפשטת.
יכולים לתאר את זה?
מרגישים את זה?
כי אם אנחנו יכולים לחלום את זה, לרטוט את זה לדמיין את זה קורה עכשיו.
יש ביכולתנו גם להגשים את זה.
וזה מחבר אותי לראשיתה של הפרשה לפסוק הראשון.
״קדושים תהיו כי קדוש יהוה אלוהכם״.
נהיה כולנו מראות ושיקופים של האלוהים.
נהיה קדושים.
האלוהות הקדושה שהיא התגלמותה של האהבה בנו תרטוט בתוכנו.
נהיה ברואים ונהיה בוראים.
נברא כאן מציאות מקודשת.
אין זה פלא שפרשה זו מופיעה בעיצומו של קידוד
"אהבת אמת"
תוך כדי תרגול שפע
שכולנו עוברים כאן ביחד
מסה קריטית של אנשים
שמאמינים שזוהי הדרך לאהבה.
אהבה שמובילה לשפע, שפע שמוביל לאהבה.
And I think to myself what a wonderful world.
ואני חושבת לעצמי כמה נפלא העולם שיש בו אהבה.
אמן,
הלוויה,
תודה,
זה נעשה!
ענת.