שתי פרשות אלה המסיימות את ספר במדבר, מסכמות את ימי המסעות של בני ישראל במדבר במשך 40 שנים,
והם מכינות את העם למעבר מחיי נדודים להתישבות קבע.
האנשים אשר עומדים כעת על עבר הירדן , רגע לפני הכניסה אל הארץ המובטחת,
הם אינם אלה אשר הכירו את מצרים ואת פרעה הקשה.
הם לא אלה אשר חוו את חציית ים סוף.
והם גם לא אלה אשר עמדו אל מול הר סיני וקיבלו את התורה.
הם לא היו עדים לניסים ולנפלאות, לשמחות.
וגם לא היו עדים לכעסים ולעונשים.
אלה אנשים אשר נולדו במדבר. הם מכירים את חיי הנדודים ואת הארעיות והמעברים ממקום למקום.
והשאלה הגדולה שנשאלת
כיצד הופכים אנשים שכאלה, לתושבי קבע?
כיצד הופכים עם שמורשתו היא "לך לך" לעם של "איש תחת גפנו ותאנתו".
הדבר הראשון שעושה משה בנאומו לאומה (בפרשה הבאה) זה לחלק את העם לנחלות
ולהציב גבולות.
זה הדבר הראשון וההכרחי ביותר.
נושא הגבולות הוא הכרחי לעם שרגיל לחופש ונדודים צריך לשים גבול.
מה שלי מה שלך?
איפה הנחלה שלי ואיפה של שכני?
יש חשיבות עליונה להפרדה, ההישארות של כל אחד במקומו ובד בבד כיבוד מקומו של האחר.
זוהי הדרך לטעת שורשים ויחד עם זה לייצר קהילה ולהרגיש שייכים.
42 תחנות עברו בני ישראל במסעם במדבר.
לכל תחנה היה את האפיון שלה, הסיפור שלה והלקח שלה.
בני ישראל יודעים עכשיו שהם הגיעו, שהם צריכים להתכונן לכניסה לארץ.
הם יודעים מה עומד בפניהם. זה לא יהיה פשוט.
עליהם להילחם ולנקות את הארץ מכל מה שיגרום להם לסטות מהדרך.
אלילים, פיתויים…
כבר בתקופת הנדודים היה קשה מאד לגרום לעם לדבוק באלוהים המופשט, באמונה העיוורת.
כבר אז ניסו לבנות פסל , או ללכת אחרי אלוהים אחרים.
חיפשו להיאחז בחומר.
לפיכך עכשיו כשהם מגיעים אל מקום קבע, המלחמה באלילות בחומר תהיה יומיומית.
וההצלחה תהיה, אם לא יפזלו לצדדים וירצו את מה שיש לאחר.
ואיפה אנחנו היום?
בימים בהם אין את משה ואהרן שיובילו שינחו שיעמדו בפתח ויגוננו.
שיכריזו,
הגענו!
האם כל אחד מאיתנו יוכל לעשות את העבודה בעצמו.
להבין באיזה תחנה בחיים אנו נמצאים?
האם נדע למה צריך להתכונן?
האם נצליח להיות מחוברים? לזהות את האלוהים מבין כל האלילים?
לשמוע אותו? להקשיב לו? לעשות כדברו?
האם נדע לראות מתי מנוחה? מתי להמשיך במסע?
האם נדע להיפטר מן האלילים ומאמונות השווא?
האם נדע שאנחנו בארץ המובטחת?
אז כמו כתבתי אמנם אין לנו משה בפתח.
אך בכל אחד מאיתנו קיימת היכולת העצמאית לחיבור לאלוהות.
בכל אחד יש את החוכמה להבין ולדעת.
בכולנו קיים הכל בכל רגע ורגע
צריך רק להתמסר אל הקול האלוהי,
הקול הטוב, הקול הרוצה בטובתנו.
ולעשות את זה באמונה ובתבונה.

שבת של מנוחה ונחלה

חזק ואמץ
ענת.