״ויאמר יהוה אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״.
כאשר אני קוראת את הציווי הזה, על פניו הוא נראה סבבה.
אארוז מזוודה ואצא להרתפתקה. מה רע?
אבל זה רק על פניו.
מתוך נסיון עם ילדיי הבוגרים אני יודעת עד כמה קשה לעזוב בית ולעבור לבית אחר.
שלא לדבר על להגר למדינה אחרת.
פעולה לא פשוטה כלל, נדרשת כאן.
פעולה שמובילה את האדם להיות בתנועה בעשייה ובהשתנות מתמדת.
אך זהו רק פן אחד של הפרשה.
אברהם ששמע את הקריאה, עזב הכל והחל מסע ארוך ביותר, הוא נדד, זכה לכבוד, התמלא ברכוש רב.
אך האם התנועה הזו הפכה אותו למאושר? האם מילא את ייעודו?
בכדי שהוא יצא למסע אלוהים מבטיח לו שיעשה אותו לגוי גדול, שירבה את זרעו , שיברך אותו.
ואחרי כברת דרך שעובר אברהם הוא פונה לאלוהים ואומר לו כך:
״וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.
במובן הזה המסע לא הצליח למלא את אברהם.
אברהם רצה ילד, רצה יורש.
במקומות האלה בהם אנחנו מצפים להתמלא באושר ממשהו גשמי, חומרי, אנחנו הרבה מאד פעמים נתאכזב.
יותר מזה , גם אם נקבל את הדבר הזה אליו אנחנו כל כך נכספים, לא בהכרח שזה יימלא אותנו באושר.
ולכן יש צורך להבין את הפן הנוסף של הקריאה, הפן הקשה יותר לביצוע ולעיכול.
אך הוא מתכון בטוח יותר לשמחה מהותית.
האפשרות האחרת מדברת על הפנימיות.
על ״לך לך״ אל תוך תוכך.
מדברת על הפן המנטלי, הרגשי, הרוחני.
זה שכבר מקובע בנשמתינו.
זה שיינקנו מרגע הולדתינו.
זה עם דפוסי ההתנהגות שהשתרשו בנו.
עם המחשבות וההרגלים שאולפנו בהם.
עם הרטטים.
כמה קשה לעזוב בית כזה.
הציווי ״לך לך״ במובן הזה,
הוא בדיוק מה שאנחנו עושים כאן במרחב מודעות.
קריאה להתעוררות!
קריאה למודעות!
"לך לך" – לתוכך, לפנימיותך, למקומות בתוכך שאתה לא מכיר.
לך אל הלא נודע. לך ופגוש את עצמך לטוב ולרע.
מהמקום הזה של ההכרות תתחיל לשחרר, לנקות, תתחיל לאהוב.
לך ותפגוש את כל מה שלא העזת אפילו לחלום.
בשביל זה אין צורך לעזוב את העיר שבה נולדת או את המדינה בה גדלת .
בשביל זה אין צורך ללכת רחוק.
זה בדיוק ההפך ,בשביל זה צריך להיכנס פנימה, לחזור הביתה.
ללכת הכי קרוב שאפשר.
לגלות את האינסוף הטמון בך.
ללכת אל הדיוק שלך .
ללכת אל המקום בו הדברים מתחברים.
למקום בו אני מרגישה שמחה.
מרגישה שלמה.
מרגישה מחוברת.
מקום בו אני מרגישה שאני מתרבה ככוכבים בשמים לרוב.
מפיצה את הברכה שלי.
וזה יכול לקרות רק כאשר אני מאמינה באמת, שיש הרבה יותר ממה שנגלה לעין.
שיש עוד הרבה מה לגלות.
שיש יעוד,
שיש השגחה.
הקריאה ״לך לך״ היא קריאה של בואי הביתה לתוכך.
שם נמצאית האהבה, האמונה,
שם נמצא הכל .
שם תוכלי להיות אחד.

שבת קודש לכולכם.
ענת.