בפרשה זו אנחנו נחשפים לברכה הכל כך מיוחדת שנכתבת עבורנו.
וכמה נפלא ומדויק שברכה זו מגיעה אלינו יחד עם חג השבועות.
מלוא הטנא.
"יברכך יהוה וישמרך
יאר יהוה פניו אליך ויחונך
ישא יהוה פניו אליך
וישם לך שלום".
הכוהנים מצווים לברך את בני ישראל בפסוקים אלה.
אך למעשה הברכה כתובה בלשון יחיד.
כלומר זוהי ברכה פרטית ומיועדת לכל אחד באופן אישי.
השם אלוהים מופיע כאן פעמים בכדי להדגיש שהמברך הוא אלוהים ולא אדם.
ואילו הכוהנים הם רק צינור, גשר העברה של הברכה.
הקשר של כל אדם באשר הוא עם אלוהים, הוא קשר ישיר ואינו נעשה דרך אדם שלישי,
חכם, צדיק, מקובל, קדוש מצליח ככל שיהיה.
ואם בכל זאת נעשה תיווך, חשוב מאד שלא תיווצר תלות והישענות על המתווך,
כיון שאז הולך האני ונעלם לו, ויחד איתו נעלמת ההקשה הפנימית.
הקטע המרגש הזה מתחיל בברכה
"יברכך יהוה וישמרך"
מתחיל בברכה ומיד אחרי כן בשמירה.
מדוע יש צורך בשמירה אם יש ברכה?
אולי שמירה מפני אחרים?
אולי שמירה מכך שלא אסטה ואתערבב וכך אני עלולה לאבד את דרכי?
אולי זוהי קריאה לכך שאהיה נאמנה לעצמי?
בהחלט תיתכן גם שמירה מפני עצמי, שלא אדחה את הברכה.
שלא אהפוך ליהירה ומתנשאת.
שהשפע וההצלחה שמגיעים אל חיי לא יהפכו את ליבי לרם וגאה.
הברכה ניתנת לכולנו , כולנו מבורכים מעצם היותנו.
אך לשמר את הברכה ולתת לה להתעצם בחיינו זוהי כבר בחירה.
"יאר יהוה פניו אליך ויחונך"
האור הנשפך עליי יעיד שאני קשובה, נוכחת ואף מודעת לזה שאני מוארת.
מודעת לטוב שיש לי, לשפע שמקיף אותי תמיד, ומברכת ומודה על נפלאות הבריאה.
כאשר האור הפנימי שלי זורח ומאיר.
כאשר אני לא עסוקה בהסתרות, נהפוכו, יש בתוכי אהבה עצמית .
היופי הזה, יוקרן מיד החוצה וישטוף ויאיר את הסביבה.
כאשר אלוהים נושא את פניו (בלשון רבים) אליי אני מבינה שלאלוהים יש מגוון רב של פנים.
כך גם לכל אדם, לכולנו יש מגוון פנים.
פנים יפות, כעוסות, קשובות, מכילות.
לפעמים פנים עצובות או עצבניות
פנים של חסד פני אהבה.
דרך פניו של אלוהים המתנשאות אליי אוכל לראות את פניי שלי.
דרך מה שאראה משתקף אל חיי , אבין שזה חלק ממני.
אחליט מה לשנות ומה להשאיר.
אבחר!
הפנים שיוקרנו אליי יציבו לי מראה מדויקת של מצבי.
הפנים השונות של אלוהים יעזרו לי להבין שהאלוהים בא לידי ביטוי בדרכים שונות ולפעמים אף סותרות
דרך זה אבין שזה בסדר להשתנות.
וכך אלמד לקבל גם את הסתירות שבתוכי ואדאג להביא לשלום בין כל החלקים שבי.
וככל שהשלום בתוכי ייגדל ויתעצם אוכל גם לעשות שלום עם אויביי.
אלמד לוותר על המקום המושלם ואצעד אל המקום השלם, בו שוכן השלום.
אוכל להכיל את השלם שעולה על סך כל חלקיו.
השבוע חג השבועות, קוראים את מגילת רות.
רות בעיניי היא התגלמות השפע.
אישה שידעה לבחור נכון.
למרות שלכאורה לא היה לה, לא בעל, לא בית, לא פרנסה, לא ארץ.
למרות כל זה היא דאגה להתהלך בעולם עם תודעה נדיבה של אהבה.
עם לב קשוב לעצמה ולאחרים.
את רגעי המשבר היא ניצלה והפכה אותם לרגעי הצלחה ושגשוג.
האישה המדהימה הזאת, רות, היא התגלמות של כל הפנים יחד.
פני אישה, פני נשואה, פני אלמנה, פני גרה, פני ענייה, פני אוהבת, פני חומלת, פני מכילה,
פני אישה אהובה אשת איש נכבד.
פני אישה שיודעת להקשיב לצו ליבה יודעת להתבונן פנימה אל תוך עצמה ולפעול אחרת מהמקובל,
יודעת לשמור על תנועה ולתת ולתת לשינויים לקרות, ואף להיות חלק מהם.
צועדת אל הלא נודע בביטחה.
אישה עוצמתית זאת האמינה בברכה התהלכה עם ההשגחה והשמירה.
פניה הפכו להיות מקור אור לעצמה ולסביבה והיא נהנתה מהשלום.
חג שבועות הוא חג השפע.
חג שמח ושבת של שלום
ענת.
