בנות צלפחד
הנשים בתנ״ך נזכרות רק אם באמת יש סיפור שמחזיק או מצדיק את הזכרותן.
חבל…
כן….
אבל ככה זה.
במקום לראות את נקודות השפל שבענין, אני מנסה להבין למה בכל זאת הוזכרו ובמה זה הועיל.
אז ככה בספר במדבר פרק כז , אנו פוגשים את בנותיו של צלפחד, חמש בנות וכולן נזכרות בשמן
מחלה, נעה, חגלה, מלכה, ותרצה.
ותסכימו איתי זה דיי נדיר . חמישה שמות של חמש נשים בנשימה אחת … וואו…
יש כל כך הרבה נשים חשובות ששמן לא מוזכר בתנ"ך (אשת לוט, ובת פרעה, ובת יפתח ועוד…)
אך בסיפור של בנות צלופחד יש לנו שינוי ממשי
חמש הבנות מוזכרות בשמן פעמיים.
"וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה"
ראו גם בפרק כו -33 וגם בפרק כז -1
כמו שנאמר פעמיים כי טוב!
זה לבד צריך לעורר אותנו לתהייה ולשאלה, הרי בתנ"ך לא מבזבזים מילים, ועוד על נשים😊
כשלכל אות ולכל מילה יש משמעות.
אז מה פתאום מזכירים את חמש הנשים האלה פעמיים?
ענין זה עורר אותי לחקירה, והתוצאות פשוט מופלאות בעיניי.
הנה סיפורן של חמש הנשים האלה בפשטות.
משה מחלק נחלות לבני ישראל , לבנים כמובן.
אביהן של חמש הבנות, צלפחד מת ולא הותיר אחריו בנים.
כלומר הנחלה לא מגיעה להן.
הן פונות למשה ומבקשות את נחלת אביהן.
משה לא יודע מה לעשות איתן.
הוא נשאר חסר תשובה.
נחלה עוברת לבנים.
הבנות נותרות חסרות.
מה עושים?
בשביל לדעת מה לעשות עם הנשים שהעזו ודרשו,
היה צריך משה להגיע למקום נשגב יותר.
אל מקום של הארה.
"ויקרב משה את משפטן לפני יהוה".
משה מתכנס פנימה ועולה למעלה,
משם הוא חזר עם חתיכת הארה ששינתה את החוק לנצח.
וזה בדיוק העניין של הסיפור המופלא הזה.
ברגע שאנחנו מאפשרים לעצמינו לעלות למעלה להגיע אל האלוהים
לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת
להיות מצד אחד צמודים אל הקרקע, אך מצד שני לעוף מעלה, להתמסר,
אנו חוזים וחוזרים מהמקומות האלה עם שינויים מהפכניים.
אנחנו מבינים כי יש משהו בתובנות האלה שהם מעבר לכל הגיון ארצי ולכל חוק קיים.
זה המקום ממנו תגיע הישועה , וזה המקום ממנו יגיעו השינויים.
ולא סתם שינויים
כי אם שינויים נצחיים.
משה פונה אל האלוהים
וחוזר עם מענה שבנות צלופחד יקבלו אחוזה.
"ויאמר יהוה אל משה כן בנות צלפחד דוברות, נתון תתן להם אחוזה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן".
קול גבוה ונבון , אלוהים, מאשר את קבלת הנחלה.
אבל לא רק שהן יקבלו אחוזה,
בבקשתן הן קבעו דין עולם.
דין בו נשים יהיו ראויות לרשת ולקבל נחלה.
דין בו נשים הינן ראויות ,
דין בו ברור כי יש כאן בת אנוש שעומדת על זכויותיה.
והדיין מבין שצריך לממש אותן.
כאשר אנחנו מקובעים אל הקרקע הראייה שלנו מצומצמת וצרה
מקובעת ונוקשה .
ברגע שאנחנו מאפשרים לעצמנו התחברות עם הנשגב
הראייה שלנו פורצת דרך,
והגבולות שלנו מתרחבים.
ואנחנו זוכים לקרוא פסוק כמו

״איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו״.

יש כאן בת ויש לה זכויות.
אני מאמינה שהתורה באה ללמד אותנו דרך חיים!
זהו לא רק טקסט סטטי, כי אם דרך ללמוד כיצד להתנהג בכל מצב, ולפיכך גם התנ"ך הוא דינמי.
אך אם אתם בכל זאת מרגישים שבפסוק הנ"ל עדיין יש שמץ של אפליה.
רק אם אין לו בן , רק אז זה יעבור לבת
כל שעלינו לעשות זה לעלות שוב עם כוונה אמיתית להתמסר לרוח אלוהים השוכנת בקרבנו
ולחזור עם תובנה
שתראה את הדרך לשוויון.

שבת מלאה בשלום ובתקווה
ענת.