רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה.

פרשה זו מתחילה בזכות הנפלאה שניתנה לנו עם ראשית הבריאה,
והיא היא זו שמייחדת אותנו כבני אדם,
היא זו שמובילה אותנו בחיינו.
זכות הבחירה כמובן.
הזכות לבחור בין טוב ורע
הזכות להחליט מי אחראי על ההחלטות שלנו בכל רגע.
ההחלטות הטובות והמוצלחות
וההחלטות שפחות מייטיבות.

גם ברגעים בהם נראה שאנו פועלים על אוטומט
שמישהו כבר החליט עבורינו ובחר בשבילנו
ברגע אמיתי של כנות והתכנסות פנימה
אנו מבינים שאין אוטומט.
שהכל כולל הכל
הטוב וגם הרע
הברכה וגם הקללה
כולם בחירות שלנו.

ההחלטה במה נבחר היא כביכול קלה.
כולנו נרצה לבחור בברכה.
אך מהי הברכה?
מהי הדרך הטובה, הנכונה?
האם להיות באמונה עיוורת , לציית, להיות בסדר?
או אולי דווקא להטיל ספק?

זוכרים את קריאת ״שמע ישראל…״ שם נתבקשנו לשמוע להקשיב פנימה.
שימו לב למילה הפותחת את הפרשה הזו היא ״ראה…״
בפרשה זו אנחנו מתבקשים לחדד את הראייה, את ההסתכלות.
יש כאן קריאה להתבונן להיכן אנחנו מסתכלים.
מכיון שאנו חיים בתוך חברה ביחד עם עוד אנשים,
אנו מתבקשים לבדוק לאן אנו מסתכלים?
האם אנחנו פוזלים לצדדים?
האם ההסתכלות שלנו היא על אחרים שמצליחים יותר?
מוכשרים יותר?
עשירים יותר?
מקובלים יותר?
האם זה גורם לי לחקות אותם?
כלומר לעבוד את האלוהים שלהם?
כלומר לעבוד אלוהים זרים?
אם נמשיך לקרוא בפרשה נראה שההוראה שנמתחת שם כחוט השני,
היא לא לעבוד אלוהים אחרים אלוהים זרים על פניי.
גם אם הם נראים שווים יותר ומפתים יותר.
ואכן הרבה פעמים הם אכן נראים כך.
לא לריק מצווה זו חוזרת על עצמה,
כי זה לגמרי לא קל.
הנטייה שלנו היא דוקא כן לרצות להיות כמו האחר.
דוקא כן להצליח כמותו, לחקות אותו.
לפיכך באה הפרשה ואומרת לנו יש ברכה והברכה היא ההסתכלות הנקייה.
היא דורשת שחרור מאשליה ומרצון שהוא לא שלי.
לעיתים הברכה ברורה כשמש וקל לנו לבחור בה.
אך לעיתים הברכה מסתתרת עמוק בפנים ואנו זקוקים להתבוננות עמוקה.
אותו הדבר עם הקללה, לעיתים אנו חוטפים אותה על הראש ומיד אנו יודעים שטעינו.
ולעיתים לוקח לנו שנים להבין שהמקום בו אנו נמצאים מזיק לנו.
אבל אז כאשר אנו רואים ויודעים.
אז הבחירה בידינו.
טוב או רע
ברכה או קללה.
ואם בחרנו בברכה עלינו לזכור שחיים בברכה דורשים עבודה יומיומית,
חקירה עמוקה ,
בדיקה מה טוב לקיומי?
מה משמח אותי?
מה מביא שקט לחיי?
וגם כשיש תשובה, גם היא דינמית ויכולה להשתנות .
זוהי הדרך אל המנוחה ואל הנחלה.
וכשנגיע לבטח נדע.

שבת של עונג.
ענת.