בפרשה זו משה שולח 12 מרגלים לתייר בכנען היא ארץ ישראל.
מכל שבט נשלח נציג.
מאין מלאכת ריגול , להביא ידיעות על טיבה של הארץ,
טיבם של תושביה, אדמתה, יבולה
לחוש את מזג האוויר החיצוני והפנימי של הארץ המובטחת.
לשם מה יש צורך במשימה כזו?
הלא אלוהים כבר בחר את הארץ, זוהי הארץ המובטחת,
ארץ האבות!
והעם כולו כבר בדרך אליה.
האם זה לא מאוחר קצת לפעולה מהסוג הזה?
40 ימים הולכים המרגלים בארץ.
וכאשר הם חוזרים יש בידם אשכול ענבים ענק אותו שניים היו צריכים לשאת יחדיו.
האין זה סימן על יבולה השופע?
והמרגלים אכן רואים את השפע חווים אותו.
״אכן ארץ זבת חלב ודבש״.
אבל החוסר מפחיד וגובר על הכל.
הם רואים את הקושי, הם רואים את הבלתי אפשרי, הם רואים את עצמם כחגבים ואת עמי הארץ כענקים.
עשרה מתוך שניים העשר אומרים:
לוותר ולחזור למצרים בטענה שזוהי
״ארץ אוכלת יושביה״.
רק שניים מהמרגלים רואים את השפע ואת הפוטנציאל הטמון בארץ הטובה.
כלב בן יפונה ויהושע בן נון
הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ–טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. חאִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה–וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם.
כל המרגלים ראו את אותה הארץ,את אותה המציאות,
ועם זאת חזרו עם המלצות כל כך שונות.
אז למה באמת נשלחו המרגלים לרגל ולבדוק את הארץ?
הרי היה ברור שיהיו חילוקי דיעות.
הרי היה ברור שכל אחד יראה אחרת.
הרי אלוהים יודע לאן הוא שולח אותם.
משימתם של המרגלים לא הייתה לתור את הארץ,
משימתם הייתה לתור ולברר את ליבם!!!
האם ליבם חזק או חלש?
בצור או פתוח?
מלא שפע או מלא בחוסר?
האם ליבם הוא לב של עבדים או לב חופשי?
והתשובה ברורה כשמש באור יום.
ליבם סגור,
הם נמצאים עדין בתודעת חוסר,
בפחד מתמיד.
אין להם עדין יכולת להכנס לארץ ולהיות עם חופשי בארצנו.
הם רואים את תושבי הארץ כנפילים ענקיים ואת עצמם כחגבים.
הם מרגישים קטנים וחסרי אמונה ויכולת.
נחותים.
בראייה שכזו הם גזרו על עצמם גזר דין מוות במדבר.
על כל יום שתרו את הארץ הם יישארו שנה במדבר.
הם ינדדו וייסתובבו סביב עצמם במדבר הקטן הזה
40 שנים.
עד אשר ימות כל הדור אשר יצא ממצרים.
עד אשר יהיה דור חדש, תודעה חדשה,
דור אשר יגדל כבני חורין.
דור שיבין חופש מהו.
חופש אמיתי הוא חופש בלב חופש בתודעה.
רק בני חורין יכולים להכנס אל הארץ המובטחת.
בני חורין הם אלה אשר יוכלו לעבור את הקשיים שבהם ייתקלו.
בני חורין הם אלה שייראו את הטוב על פני הרע.
בני חורין הם אלה שייראו ללב
שיפעלו מתוך חמלה, סליחה
בני חורין הם אלה שיידעו להבדיל בין טוב לרע.
שימו לב שראיית החוסר, שהלך הרוח הקשה של המרגלים
מפיל ייאוש על כולם.
אפילו אלוהים נתקף בייאוש מהעם.
יש רק אחד שיכול היה לייאוש.
רק משה
אלוהים מציע למשה,
"אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו".
ומשה,
בנאום המבריק שנותן משה לאלוהים הוא מציל את העם מרוע הגזירה.
בדבריו הגאוניים, יוצאים לידי ביטוי שני הדברים אשר הופכים אותו
למנהיג בלתי נשכח
לגדול המנהיגים.
רועה אשר אוהב את כבשיו ודואג להם גם בטוב וגם ברע.
עוז וענווה!!!
הוא אינו מסנגר על העם, אינו מסביר את מעשיו של העם.
הוא מבקש סליחה עבור העם על ידי זה שהוא עצמו מהלל ומשבח את אלוהים ואת מעשיו.
ואלוהים, כמה מדהים, סולח.
״שמעתי כדבריך״.
כאן מתגלה לפנינו אלוהי האהבה, החוכמה, אלוהי החסד.
״ארך אפיים ורב חסד״.
לראות את המלא, ולהיות בסליחה.
איזה יופי של דרך חיים.
אשרי העם שיש לו מנהיג כזה.
שבת שלום
ואהבת אמת
ענת.
**מצד שמאל בתמונה זהו אישי אהובי אביאל שניידר. זה האיש!
