חלק א' – התהליך האישי שלי
ישנם 2 סיפורים מילדותי שהשפיעו על חיי:
כילדה בעלת הפרעת קשב וריכוז, הייתי שובבה מאוד, היפראקטיבית, שלא מסוגלת לשבת ולהתרכז בשקט שיעור שלם. לפני 50 שנה, בתקופה שהיו ילדים בודדים עם הפרעות קשב וריכוז, לא הכירו את התופעה, ולא ידעו איך להתמודד עם ילדים שכאלה. הוצמדה לי סטיגמה של "לא מצליחה". הערות בנושא היו מנת חלקי מאז שאני זוכרת את עצמי, ותחושת תסכול וכשלון נצרבו בי.
את החוזק שלי מצאתי בתחום הספורט. הייתי ספורטאית מוכרת, אהודה ומוערכת. ההצטיינות בתחום הפיזי עזרה לי לדחוק את הרגשות לפינה, להימנע מלהתמודד איתם. בגיל 17 עברתי ניתוח בברך, שקטע קריירה מפוארת (כך לפחות טוען המאמן שלי, עד היום). עם הניתוח לא פסקו הכאבים. מכיוון שהריצה היתה מבחינתי התרפיה הטובה והמוצלחת מאז ומתמיד, לא הייתי מוכנה לוותר עליה.
בגיל 30 לערך, הגוף זעק: מצד אחד, יכולתי לרוץ חצי מרתון ומרתון. ויום אחר לא יכולתי לרוץ יותר מ-200 מטר מרוב כאבים. ההבנה שהפתרון אינו פיזי ולא אמצא אותו ברפואה הקונבנציונלית החלה לחלחל. בנוסף, מצאתי את עצמי מגיעה לכאבים ולהתבטאויות של זעם, שלא הייתי מוכנה לחיות איתן יותר.
כך התחיל המסע שלי לחיבור מחדש לנפש, לרגש. הייתי צריכה לקלף שכבות על גבי שכבות. להיות מסוגלת לקלוט, להבין ולהסכים שהרמתי חומה בצורה וגבוהה, מסביב ללב. היה זה תהליך הדרגתי לראות את החומה, שאני נמצאת עליה ונהנית ממנה ומהביטחון שהיא נותנת לי, להסכמה להוריד אותה ולהתאהב בחופש, במרחבים שהמקום בלי חומה מאפשרים לי, ולהנות מהנגישות הזו. רק בשלב הזה יכולתי לאפשר לעצמי להיחשף לתחום הרגשי, תודעתי.
מאותו רגע לא הפסקתי ללמוד. הרצון להבין את הכאב הפיזי משך אותי למסע עם הרבה עליות וירידות, ספירלה קוראים לזה. התנסיתי בשיטות שונות: אור לבן, עוצמת הרכות, ביואורגונומי, היפנוזה ועוד. עברתי ללימודי תעודה, בשיטות: רייקי, תטא הילינג, קואוצ'ינג, מאמן מנטלי.
הדרך שעשיתי במרחב וכיצד מסייעת לי כמטפלת
בתוך הצימאון הגדול להתפתחות, הגעתי אל המרחב. ב"לצאת מהמטריקס", יצאתי ברגשות מעורבים: מצד אחד מאוד משכה אותי השיטה, אולם מצד שני הקולות שבי, המשיכו בתוכי, כמו ניקור ציפור. והדואט הזה ממשיך לאורך כל התהליך.
ידעתי שהגעתי למקום הנכון, אך הדפוסים המשיכו לנהל שלי: כל פעם מהססת, אבל קופצת על ההזדמנות הבאה. רוצה להמשיך ללמוד ולהירשם לכ"ח, אך דוחה ודוחה, וכשאני שומעת שזה הקורס האחרון של מאיה, אני מפספסת את המבואות. רצה לעשות מבואות במקום אחר ומצטרפת לרכבת שיוצאת. במנהיגות מגיעה למבוא אך רק לשמוע, כי הרגע סיימתי את הכ"ח, ושוב מחליטה להמשיך עם הרכבת שדוהרת. את קורס המטפלים ידעתי שאני רוצה לעבור, ותכננתי לתת לי זמן. ואז הזדמנות פז – פריידי מעבירה, בזום – על זה לא מוותרים. ושוב הרכבת ממשיכה ואני מצטרפת.
כל כוח שלמדנו רק העצים בי את הדרך שעליי עוד לעבור. אחרי שיעור ראשון של וורטקס ירוק, חזרתי הביתה נפעמת מהתדר ומעוצמתו, ובחניה דפקתי את הרכב, פגיעה שעלתה לי אלפי שקלים, דבר שהציף את הספקות לרמה הכי גבוהה. קלות – זה סיפור חיי. סבלנות – ויתור על אשליית הזמן היתה לא פשוטה. כל מדיטציה, הגוף זעק, גירד, נע בהתנגדות לעומקים הנוספים שנחשפו בפניי. נצרבתי בצריבת "כלום". התהליך עם פריידי היה מאוד מדויק לי – כלום. הרבה פעולות, הכל קורה – אבל הרגשת כלום נוכחת במלואה.
הפצע שלי, משאיר אותי מאחור. לא מאמינה בעצמי, בכלים, ביכולות שלי. מסיימת את תהליך הלמידה מהקורסים, רק לאחר סיום הקורס. כך היה בכ"ח, במנהיגות ועכשיו במטפלים.
במהלך לימודיי במרחב כאבי הברכיים פחתו, עד כמעט נעלמו. התחום הרגשי הפך להיות הדומיננטי. התחום הפיזי הפך להיות התחום הננטש, כתחום שסיים את תפקידו כמפלט וכדומיננטי בחיי. מנסה להחזיר אותו לחיי, בידיעה שבאיזון אמצא את השלווה.
אחד הכלים החזקים ביותר שקיבלתי הוא היכולת לחיות ולחוות כל יום וכל היום שיקופים, הולוגרמות של התודעה שלי ושל אחרים.
הגעתי להוראה מתוך הפצע שלי מילדותי. אני נמצאת בחברת בני נוער, אשר מתייעצים איתי, מבקשים את תמיכתי, לפעמים אבודים ונואשים. הכלים שלמדתי עוזרים לי להנגיש ולהעצים את הכוחות שלהם ומאפשרים להם התבוננות שונה על ההתמודדויות השונות. מרגישה שאני מצליחה מאוד לעזור להם, אך פחות לעצמי. אבל אם הכל שיקופים. האם הם זה לא אני…?
חלק ב' – שיטת ההו'אופונופונו בראי המטאיזם
שיטת ההו'אופונופונו היא שיטת ריפוי עתיקה מהוואי הקדומה. שעל בסיס עקרונותיה פיתחה הקהונהאיאפאאו מורנה נאלאמאקוסימאונה שיטה לתהליך ריפוי אישי. התהליך שפיתחה מתוך ה-הו’אופונופונו השבטי, נועד לגילוי העצמי האמיתי שלנו המשוחרר מהתניות הזיכרונות והכאב הטבועים בהכרה שלנו. בין תלמידיה בלט רופא פסיכיאטר צעיר, ד"ר איהליאקאלה הו לן שהתפרסם, בכך שריפא מחלקה שלמה של אסירים חולי נפש שהיו כלואים במחלקה פסיכיאטרית סגורה רק ע"י שיטת ה-הו'אופונופונו, מבלי לפגוש באסירים הללו כלל. ג'ו ויטאלי שהוא גם אחד ממורי הסוד, התחבר לד"ר הו לן – למד ממנו את השיטה והם הוציאו את הספר "אפס מגבלות" על השיטה ויתרונותיה.
משמעות המילה הו'אופונופונו היא "השבת הסדר על כנו" או "החזרת הדברים למצבם הטבעי".
השיטה מורכבת מארבע אמירות/ביטויים: תודה, אני אוהב אותך, אני מצטער, סליחה. אהבה, חמלה והודיה – הם התדרים שמועצמים בתוכנו, דרכם. חזרה על המנטרות הללו מביאה אותנו למה שמכונה "תדר אפס" – מצב תודעתי בו אנו משוחררים לחלוטין מזיכרונות העבר, מחשבות העתיד ומאווי ההווה. הדרך לתקן הוא על ידי מחיקה וריפוי בתוכנו. תהליך המחיקה נעשית על ידי בקשת סליחה, אהבה והכרת תודה על כל מה שיש. בכך שאנו מוחקים ומשחררים, הכל מתבהר ואנו מוצאים את האני האמתי.
נקודות ההשקה ל-2 השיטות:
בבסיס השיטה עומדת התפיסה שמחברת בין גוף ונפש, ניתן למחוק ולתקן בקלות את הדברים השליליים שחרוטים בנפשנו, ועל ידי כך, להשפיע לטובה גם על הגוף.
השיטה שהותאמה לעידן החדש, הפכה לתהליך ריפוי אישי ועצמאי, פשוט ליישום, וללא צורך בתיווך של קאהונה (מרפא) או כל מתווך אחר.
המהות הרעיונית שעומדת בבסיס שיטת ריפוי זו היא לקיחת אחריות טוטאלית על חייך. זאת אומרת שכל דבר שקיים בעולמך, מפני שהוא קיים בעולמך, הוא באחריות שלך. העולם כולו הוא יצירה שלך, של המחשבות שלך ואתה אחראי ב 100% על כל מה שמופיע ונמצא בחייך.
כשניקח אחריות על עצמנו, נוכל להשפיע על המציאות שלנו ושל הסביבה. אנו בעצם מקבלים את העובדה שהכל נשלט מתוכנו ואנו לוקחים את המושכות על החיים חזרה לידינו.
אפשר להמשיל את הדרך להגיע לתדר אפס לצפייה בסרט קולנוע. החיים שלנו הם העלילה המתרחשת על המסך, אך הוא מייצג רק את פני השטח. אם אנו רוצים לשנות משהו בעלילה, אנחנו לא יכולים לעשות זאת על המסך, אלא חייבים ללכת אל סרט הצילום ולבצע בו את העריכה. סרט הצילום הוא הפנימיות שלנו והואופונופונו עובדת ברובד העמוק הזה. את תדר אפס אנו משיגים על ידי תהליכים פנימיים של סליחה, קבלה, השלמה ותודה.
כשאומרים את ארבעת הביטויים מתרחשת במוח פעולה שנקראת התמרה. התמרה היא שינוי תדר. כשאנחנו מתמירים אנחנו משנים את מצב האנרגיה בגוף ומשפיעים על התודעה. את 'התוצאות' אנחנו פוגשים במה שנהוג לכנות 'מציאות' או תכלס, בחיים עצמם.
כולנו רקמה אנושית אחת ולא בצורה מטפורית, והדרך שלנו לתקן הוא על ידי ריפוי של המקום הזה בתוכנו. אתה מרפא את החלק שבעצמך, שבתוכך יצר את הבעיה שלך או של האחר, ומאחר וכולנו אחד ואין בינינו באמת הפרדה – השינוי מתרחש גם לאחר.
השוני בשיטות:
השוני בשיטות הוא השוני המהותי בטיפול: בשיטת ההוֹ’אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ אין מטפל. השיטה שהותאמה לעידן החדש, אינה דורשת מתווך כלשהו.
מה שהאדם רואה, חווה ומשתף הוא חלון ראווה של הנפש, המאשר הצצה אל התת מודע שלו. גם בשיטת ההוֹ’אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ וגם במטאיזם יש שאיפה ליצור התמרה. אך הדרך להשגת ההתמרה היא שונה.
בעוד שמטאיזם אנחנו לומדים לבצע חקירת עומק באמצעות כלים ומודלים, להתבונן במה שמפעיל אותנו מאחורי הקלעים, לאתר ולשחזר את אותם דפוסים ורטטים לא מודעים המעצבים ומכתיבים את חיינו ובכך יוצרים את אשליית המציאות.
בשיטת ההוֹ’אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ האדם לא תמיד יכול להבין את הסיבות למה שקרה וקורה. השיטה מלמדת אותנו לשחרר זיכרונות – לנקות, מבלי שנדע בדיוק מה אנחנו צריכים לנקות. אנחנו סומכים על התת מודע והאלוהות, נותנים רשות לשחרר. הם כבר יעשו את העבודה בשבילנו. עלינו לנקות כל הזמן מבלי לדעת מה אנחנו מנקים, מבלי לצפות לתוצאות. אנחנו לא יודעים מה נמחק. הסוד הוא לשחרר – אנחנו לא מבקשים את מה יש לשנות או להבריא, אלא משחררים את מה שצריך להשתחרר. ד”ר היו לין מאמין כי להשתמש בחלק המודע לצורך הבראה זה בזבוז משאבים וזמן!
ההתמרה מתבצעת ע"י מודעות לגירוי ובחירה להתמרה. מיפוי המפה האנרגטית, ע"י סריקת מערכת המרפ"א (מנטלי, רגשי, פיזי, אנרגטי), התמרה עם התייחסות לממד הזמן ולממד התודעה, זריעה מנטלית ובניית נוירונים-סינפסות חדשים.
לסיכום, ההוֹ’אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ מחזיק בתפיסת עולם דומה מאוד למטאיזם. ישנם הבדלים דקים בבסיס הנחות התפיסה והבדל מהותי במתודולוגיה של הטיפול.
רוצים להתנסות בטיפול בשיטה? לחצו כאן לפרטים ובואו לייצר לעצמכם גן עדן עלי אדמות!
