אומרים לכל איש יש שם. אני אומרת לכל איש יש דרמה. מתחת למסכת הדרמה נמצא ילד פנימי מבוהל ששוכח. שוכח שהדרמה היא סיפור כיסוי, מניפולציה שתת המודע שלו מייצר, בעיקר כדי לעוור אותו מלהתבונן פנימה באמת. לכל איש יש דרמה, סיפור מסמא סערה של תמונות רצות. באותו רגע, לא קל לעצור ולפשוט את המסכה כי זו מטרתה, בעין...
בתור מישהו שהבטחון העצמי שלו היה ברצפה, לא האמין בעצמו והתבייש מהצל של עצמו, תאמינו לי שאני יודע איך זה מרגיש, רק לרצות להיעלם. ...
הרשו לי לשאול, איזה תפקידים אתם מחלקים לאחרים? עפ"י שיטת המטא פסיכולוגיה ...
“די כבר נודניקית אחת, מספיק לנדנד!” אמרתי לה, והיא, מצידה, לא התייחסה, לא הפסיקה, פשוט המשיכה לנדנד ולנדנד לי. ומה אם?” היא לא מוותרת, “ואם יקרה? ואם לא יקרה?” היא חוזרת ומתעקשת. מטרידה. כעסתי עליה. מה היא מציקה לי, המחשבה הטורדנית הזו? כל הזמן מציקה! זה בכלל לא משנה...
הפחד מחרטט אותנו, הוא יודע להגיד לנו את הדברים הכי הגיוניים, להתלבש על הנקודות הכי רגישות שלנו, לתקוף בדיוק ברגע הכי פחות מתאים ופשוט לבלבל לנו את המוח. אם נצליח לקחת נשימה עמוקה, בדיוק בתוך ההצפה הזו נוכל להבין שמתחת לדבריו מלאי ההיגיון של הפחד...
תת המודע שלנו כל כך מורכב, שברמה הכי עמוקה שלו אפשר למצוא רק רטטים. רטטים הם ההולכות החשמליות המיוצרות במוח. רטטים אלה, בסופו של דבר, משחזרים את עצמם. לדוגמא, אדם עם דפוס קורבני, יחזור וישחזר מצבים בהם הוא קורבן, כל פעם בתפאורה שונה, מול אנשים שונים ובמצבים שונים....
על פי גישת המטאיזם המציאות שלנו הינה אלה מציאות הולוגרפית. הולוגרמה – הדמיה מדויקת של המתחולל בתודעתנו. כלומר המציאות ה”אמיתית” שלנו, האנשים המתקיימים סביבנו, הבירוקרטיה ווהפקקים, אמיתיים ככל שיהיו, בו זמנית, אינם אלא השתקפות מדויקת של המתרחש בתוכנו.. כשמבינים את עומקה של תפישת המטאיזם, מתחוללת בתוכנו הידיעה...
"צריך אומץ כדי ללכת את הדרך ולתת אמון בנאמנות. לעבור דרך המעורפל והמסתורי עד ההגעה למהות" טאו רוב החרדות שלנו טמונות בחוויות העבר. המחשבות והרגשות שלנו, משוחזרים וממוחזרים באופן טבעי, כמו ההרגלים היומיומיים המוכרים לכולנו. מצד אחד היתרון הגדול של המוח הוא ביכולת שלו להשלים פרטים...
נכון, הימים עוברים, ועוד לא הגענו למידת הבגדים המדויקת שרצינו, בגד הים אולי קצת לוחץ, ותחושת הדחייה - עדיין מעיקה. זו בדיוק הסיבה שאני מבקשת לחלוק אתכם, כאן, היום, משהו שלמדתי לא כל כך מזמן, משהו שהביא לשינוי אדיר בחיי האישיים וממשיך לשנות את חייהם של עוד מאות אנשים. נתחיל בזה...
לאהוב את הלא מושלם. לאהוב את עצמך. לעזאזל עם כל הביקורת העצמית הזאת, האם לא הגיע הזמן לחיים מתוך אותנטיות ואהבה עצמית? במהלך החיים שלנו אנחנו סופגים כל כך הרבה מסרים, חלקם גלויים וחלקם סמויים. הזיכרונות והפרשנויות שלנו מייצרים דפוסי חשיבה והרגלים המנהלים את חיינו. לא סתם אני מצטטת...
