"צריך אומץ כדי ללכת את הדרך ולתת אמון בנאמנות. לעבור דרך המעורפל והמסתורי עד ההגעה למהות" טאו
רוב החרדות שלנו טמונות בחוויות העבר. המחשבות והרגשות שלנו, משוחזרים וממוחזרים באופן טבעי, כמו ההרגלים היומיומיים המוכרים לכולנו. מצד אחד היתרון הגדול של המוח הוא ביכולת שלו להשלים פרטים חסרים, ומאידך, החיסרון שלו טמון בכך שהוא ממחזר ומשחזר גם את המחשבות והחרדות, הפחדים ההרגלים והרגשות שמודחקים בנו, מחוויות העבר.
מה זה בעצם, "הרגל"? לפי המילון – הרגל הוא הקניית מידה באדם ע"י חזרה מרובה, ועשייתה לטבע שני. כשנרכש הרגל הוא משמש בסיס ומשען לנפש, כדפוסי חשיבה והתנהגות, ולגוף – כדפוסי תנועה ותהליכים פיזיולוגים.
הייתי רוצה להתעכב לרגע על משמעותו של ההרגל, על השלכותיו השונות: מכלול ההרגלים שלנו מהווה בסיס להמשך התפתחותנו, אך לעיתים ההרגל מהווה הפרעה. כשנולד הצורך ללמוד או לעשות דבר מה חדש, לרובינו יש קשיים עם שינויים, זה הרי כל כך פרדוקסאלי לתפישה שהשינוי הוא הדבר היחד הקבוע שיש בחיים אלה.
מדוע שנויים מעוררים בנו פחדים וחרדות?
החיים מפגישים אותנו עם גוון רחב של שינויים: שינוי מקום, שינוי הרגלי התנהגות, שינוי בגישה, שינוי בתזונה, שינויי מזג האוויר, ועוד שינויים רבים ושונים. הדוגמאות רבות, והן
שזורות באורח החיים ובמהלכם. לכולנו יש פחדים ובכולנו יש גם אומץ, עלינו ללמוד לעבוד
דרך הפחד, ולנתב את האומץ שבתוכנו – למקומות הנכונים.
אם נתבונן בצירוף האותיות ר-ג-ל נגלה כי העברית היא שפה הוליסטית, שפה המגלמת קשרים של גוף ונפש. בשפה העברית אחד הסמלים לפוטנציאל ההתקדמות האנושית הוא ההליכה.ההליכה היא הגורם המניע המעביר אותנו ממקום למקום, ע"פ מטרתנו, כוונתנו, חפצינו ולעיתים בעל כורחנו. הרגליים מניעות אותנו וההרגלים שומרים על הסדר והיציבות.
רגל – בסיס, משען, נושאת את כל הגוף, רגליים הן בסיס לגוף ולמצב יציבותו.
בהיבט הרפלקסולוגי נקודת ההשתקפות של האדמה היא בעקב. האדמה מיוחסת לעבר, להרגלים, למוכר ולידוע ולמאגר של זיכרונות ילדות מודחקים ומודעים.
נקודת ההשתקפות של המים הוא בגשר שבכף רגל. המים מיוחסים לרגשות, לזמן הווה, לכאן ועכשיו, וליכולת שלנו להתחיל דברים חדשים ולנוע בזרימה נינוחה מדבר לדבר.
תהליך השינוי מתחיל הסכמה לעבור מהמוכר והיידוע (אדמה) להיפרד מדברים (רגשות ומחשבות, דפוסים עתיקים, הגדרה עצמית) המהווים לנו בסיס והרגלים. תנועה זו לעבר השינוי, מאפשרת התקדמות ע"י פינוי מקום לדברים החדשים לחוויות חדשות שטרם חווינו.
לאפשר שחרור קיבעונות ולעבור מאדמה = עבר, הרגלים. למים = הווה לא ידוע.
משולש הפחד בכף הרגל: מערב את האיברים: כליה-ברך-שלפוחית.
כל אחד מהם קשורים לתגובה ההשרדותית, הראשונית, לפחד המעורר, עוד בטרם שהגיע למודע – השלפוחית, הברך או הכליה כבר מאותות.
כליה- אדרנלין, תקיפה, מגיבה באנרגיה מתפרצת.
שלפוחית השתן- כל מאגרי הפחדים יושבים בה, אמונה על שחרור החרדות. ניתן אפילו לראות אצל אנשים הסובלים מחרדות טפיחות באזור ההשתקפות של השלפוחית בכף הרגל, קושי בשליטה על סוגרים. ככל שנציף פחדים, תהליך הניקוי וניקוז הפחדים – יתבטא בצורך בריקון השלפוחית.
ברך- מה שקושר את הברך לפחד הוא פיק ברכיים, קיפאון וחוסר יכולת לפעול. לאנשים הסובלים מהברכיים נעבוד על גמישות לכדי היכולת לכרוע ברך אל מול הברכה הממתינה לו בשינוי, יציאה מעבדות לחירות הנפש.
העבודה על משולש הפחד מסייעת מאוד בהצפה התבוננות התמרה ומתן כיוון לשחרור הפחדים. ברגע של פחד, הקדישו לו תשומת לב, קבלו אותו, ותנו לו לעבור דרככם – ואז שחררו אותו ופנו מקום לאומץ.
כל כך מפחיד לנוע אל עבר הלא ידוע, כאשר כל מה שהבסיס שלנו יודע הוא רטטים של פחד. אנחנו מלמדים, בתהליך מודע, לזהות פחדים הישרדותיים המשפעים על ההליכה שלנו בעולם הזה, אוזרים אומץ להסתכל להם בעיניים ומטעינים את עצמינו במודעות שהיא מעבר לפחד וחרדה, בשל הידיעה שכוחה של אהבה האוניברסאלית היא מעל הכול.
זהו אתגר בפני עצמו, אך כאשר תבחרו לחבק את אומץ הלב להיבטים נוספים של חייכם, תשכילו להבין את מהות הבריאה וכוחה של אהבה.
משולש הפחד, מעצם היותו משולב, מעניק תקוה רבה ויכולת התמודדות.
רק האמיץ נפגש עם פחדיו, רק האמיץ מושיט להם יד וביחד צולחים את המסע, בהצלחה ובאהבה.
